הייתי באילת. כנס העיתונות השנתי. יוזמה של יוסי בר-מוחא שצוברת תאוצה. כנסים זה קול עכשיו, כמעט לכל אחד יש כנס, וגם לנו מגיע. וברצינות: נוכחות מרשימה, פאנלים מעניינים (חוץ מזה שבהנחייתי), שמוזינג הכרחי. בקיצור, טוב לתעשיה הקורסת שלנו.אני דווקא רציתי לכתוב על העיר. אילת.כי כמה שבועות קודם, נסעתי לעקבה. עם הילה ואלונה (האשה והילדה, בת שנה ו-7), למלון "קמפינסקי" החדש. המץ'-אפ הזה, קמפינסקי עקבה מול "הרודס" אילת, לא מותיר לנו סיכוי. וזה חבל, וזה כואב, כי מגיע לנו ...

ביום רביעי התקשרתי לרחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, כדי לבקש תגובה על סעיף מספר 5 במייל ששיגרה לפעילי הקרן לפני כמה שבועות. היא שיגרה בזמנו את המייל לאחר שפניתי בבקשת תגובה לדו"ח השני של "אם תרצו". בסעיף נאמר ש"אנו שוקלים להדליף את הדו"ח לעתונאי אחר, ולהעלותו לרשתות".הסעיף הזה עורר בי חלחלה. למי שלא מתמצא באתיקה של עבודה עתונאית, מדובר במעשה שלא ייעשה. כשעתונאי פונה לבקשת תגובה על עניין מסויים, פרטי העניין אמורים להשאר חסויים ...

אודה ולא אבוש, ראיתי רק את השעה הראשונה של המשחק. ברגע שמהראן לאלא כבש את שער היתרון של הפועל ת"א נשברתי, לקחתי את הכלב החף מפשע שלי ויצאתי לטיול בשכונה. בלי הסלולארי. ככה העברתי את חצי השעה האחרונה. פעמיים ביקרתי ביקורי פתע בבית, כדי לוודא שאיתי, הבן הגדול, עדיין צופה במשחק (ושעדיין 1-0 לנו). ואחרי כל ההקדמה הזו, השעה שראיתי היתה העלובה ביותר של הפועל תל-אביב העונה. פשוט בושה וחרפה.אי אפשר היה להאמין שזו הקבוצה שפירקה את ראפיד וינה (כאן ושם, ובכל מקום), וניצחה את המבורג הגדולה, ואוכלת ...

לפני כמה ימים נחת במייל שלי מכתב. ארוך, מנומק ורהוט. גם מעניין. 2 עמודים צפופים, 13 סעיפים, כותרות ביניים, הדגשים. לא הייתי יכול לכתוב את המכתב הזה יותר טוב. הוא חתום על ידי שלושה, ערן מיק, אוהד רוזן ואורן דניאלי. אין לי שום היכרות איתם והם מציינים, למען הסר ספק, שאין להם שום קשר לקרן החדשה לישראל.קראתי. "אנחנו כותבים אליך, כאזרחים מן השורה, בתחושה עמוקה של דאגה וזעזוע בעקבות פרסומך האחרון בנושא הקרן החדשה לישראל. אנו מבקשים להתריע בפניך כי הינך נוטל חלק במסע הסתה פרוע ומסוכן, המקעקע ...

הכתבה שודרה ב"אולפן שישי" (בהיעדרו של יאיר לפיד) ביום שישי שעבר (יומיים לפני פסח). שלא בטובתי, יצא לי לצפות בה. אילן לוקאץ' על איתי טיראן, שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי שחוגג 30. אכן, סיבה למסיבה. מילא, ההגזמות של לוקאץ' על "אחד מגדולי שחקנינו" (הלו, תירגע, מדובר עדיין בינוקא). זכותו. אבל אז הם הגיעו לפרק המתבקש ההוא, על זה שמר טיראן הצעיר העדיף שלא לבלות שלוש שנים במדים, אלא לעשות לביתו ולאמנותו. פעם, לא כל כך מזמן, על פרט כזה ברזומה היו מדלגים. בכל ...

בפעם האחרונה שכתבתי פוסט מלא כאן בבלוג, היה זה ב-3 לנובמבר 2010 (את פוסט הפרידה שכתבתי בפברואר 2011 אינני מחשיב). מאז חלפה שנה. במשך שנת ההעדרות הייתי עסוק בעיקר בלכתוב את הטור שלי במוסף "סופשבוע". בשאר הזמן הייתי עסוק בלחשוב על מה אני אכתוב בטור שלי ב"סופשבוע". כך שלא ממש היה לי זמן להתפנות למלאכת כתיבת הבלוג. (ואילו עכשיו כשהחלטתי סוף סוף להפסיק לחשוב, יש לי יותר זמן פנוי).מה שכן אני חייב להגיד שבמהלך "שנת השבתון" הזו מצאתי את עצמי לא פעם ...

אתמול קיבלתי מייל מאחת הקוראות של הבלוג אשר סיפרה לי בבהלה ש"הבלוג שלך על דויד גרוסמן כלשונו פורסם ביום שישי האחרון בשבועון הלוס-אנג'ליני 'שבוע ישראלי', בחתימתו של אחד בשם מיכה קינן... אם זה לא הפסבדונים שלך, אז מישהו הקורא לעצמו עורך השבועון ומופיע תחת השם גל שור, עשה תרגיל פיראטי וחייב לשלם, להתנצל, או להוציא את עצמו ממעגל העיתונאות! אז בשם היושר הפנימי, היידה, ליאור! קח יוזמה ותבוא גאולה לעולם ויפה שעה אחת קודם". ובכן, אין לי פסבדונים, אני לעולם לא נוהג ...