הרגולטור מבטיח להוריד מחירי הרכב - ואז מעלה את המיסוי

אני חושב שהגיע הזמן להתוודות: כבר מזה כמה חודשים שאני נמצא במן התקף אובססיבי של חקר החלל. כבר כמה חודשים טובים אני מעביר ימים ולילות בצפייה בתוכניות על החלל ובקריאה של חומר עיוני בנושא, כאילו אני מתכונן לבחינות הקבלה של אוניברסיטת MIT. הראש שלי כבר כמה חודשים נמצא מחוץ לאטמוספרה, והמחשבות שלי מרחפות בחלל החיצון, ללא משקל, ב-0 כוח משיכה. מדי יום ביומו אני שואב עוד ועוד מידע על פיזיקת היקום ואני מנסה לעכל אותו בצורה מוצלחת. אבל יש לזה מחיר, מחיר גבוה. הנה לא מזמן מישהו אמר לי ...

ב-7/6 החליט טוקבקיסט בשם "החבר של מיכל" להיכנס לבלוג ולכתוב את התגובה הבא: "לפני חצי שעה הסתיימה תכנית בערוץ ההיסטוריה שנקראת PAWN STARS. בתוכנית הגיע בחור שהציג עצמו כנכדו של יגאל אלון. הוא הציע למכירה שעון שקיבל סבו, יגאל אלון, מנשיא ארה"ב, ריצ'רד ניכסון, ואף הציג תמונה מהאירוע הרישמי בו ניתנה המתנה ליגאל אלון. השעון נמכר לבסוף תמורת 750 דולר.עד כמה שידוע לי, ותקן אותי ליאור דיין :), מתנות שנתקבלו ממנהיגים זרים באירועים ממשלתיים רשמיים או בשליחות ...

לא מזמן מישהי אמרה לי שהבלוג הזה מריח כמו הלוויה, שהוא מדכא מדי, ושכדאי לי לנסות לכתוב את הבלוג בנימה אופטימית יותר, בנימה שמחה יותר. כבר יומיים אני מנסה למצוא את הנימה הזו ולא מוצא. מסתבר שזה לא קל למצוא נימה מהסוג הזה. אני מודה שרוב הפוסטים השבועיים שאני כותב כאן נגועים באיזו עגמומיות עקרונית, באיזו מלנכוליה כרונית, ושמעטים ונדירים הם הפוסטים אשר ארוזים במצב-רוח אופטימי, שמח. אין ספק שהטון הכללי של הבלוג הזה הוא לא ממש אופטימי. לא ממש מאושר. והסיבה לכך מקורה בשלושה ...

בהתחלה אמרתי לעצמי שהכי טוב והכי קל יהיה לכתוב בלוג מיוחד לראש השנה, מן בלוג כזה שינסה לסכם את השנה החולפת דרך רשימת "10 הרגעים הגדולים של השנה האחרונה", או "10 האנשים המשפיעים בשנה החולפת", או "האירועים שעשו לנו את השנה"- כמו שעושים בכל אתר אינטרנט ובכל עיתון. כי הרי ראש השנה הוא חג הסיכומים, חג הרשימות, חג המצעדים. ויש רק דרך אחת להזריק את רוח החג אל הבלוג הזה והיא ע"י רשימות ומצעדים. במחשבה ראשונה ...

אם הייתי ממוצא צפון אפריקאי, הייתי מתחיל כבר מזמן במרי עממי כנגד הדרך שבה מיוצגים יוצאי הפזורה בתוכניות הריאליטי בפרט, ובמדיה באופן כללי. זה שהמלהקים יושבים הבוקר ומלקקים את שפתיהם בשביעות רצון חתולית כי הם ראו שבאתר ההוא או בפורום הזה כתב מישהו ש"נמצאה העינב בובליל החדשה" - אין לי דרך לתאר כמה זה מרתיח-מרתיח-מרתיאאאאאאח. שוב לוקחים קבוצה ענקית של אנשים, שמאחוריה תרבות, היסטוריה, מנהגים, אמונות, חלק מכובד בסיפור הציוני - ודוחסים אותה לתוך בן אדם (או בת אדם) אחד, שבואו נאמר ...

הפוסט הזה נכתב על שרידיו של משהו שכתבתי אתמול, כמעט השלמתי אותו, אך לפתע הוא ומיליוני הביטים שלו התפוגגו לחלל האוויר בעקבות עוד קריסה מפוארת של הדפדפן (ההוא שאינו פיירפוקס, אם למישהו היו תהיות). מזל טוב: הרי אין בלוג שמכבד את עצמו בלי הפוסט שבו מייבבים על הפוסט שנשפך. אז גם על השטות הזאת אפשר לסמן V. הלאה. הרעיון היה לספק עיסוקים אלטרנטיביים לצפייה ב"אח הגדול". זה לא היה אמור להיות דיון בשאלה אם זו טלוויזיה זוועתית או ניסוי חברתי נאצל. את זה כבר מיציתי, ומיצו אחרים. ...

ניר - אין סיכוי בעולם שאכנע לכינוי "נירו" - לוי שלח שלשום על הבוקר מבט חודר מתוך צילום השער של מוסף "תרבות". רק שזה לא היה ניר לוי. במקרה לגמרי, אני רואה לפעמים את ניר לוי האמיתי ליד שערי בית הספר שבו לומדים בניי. גם לו יש שם צאצא. או אולי צאצאית - הבקיאות שלי בתולדות חייהם של הסלבס עלובה. לוי האמיתי נראה כמו שנראה הגברבריוס-איזראליטיקוס המצוי אחרי 30 ומשהו או 40 וקצת סיבובי כדור הארץ סביב השמש. אומר בעדינות, כי סך הכל אני מחבב את הטיפוס: רואים שהוא חי את ...