ברוש אומר שכאשר שומעים את גרשון מדבר, קשה למצוא שם את האדם החכם והמבריק שהארץ כורעת לרגליו. בשביל זה היה כדאי להפוך את חייו של גודס?מאת: דורון ברוש            צילום: עדי אבישי   לפני 20 שנה יצא לי לפגוש את פיני גרשון בניו יורק. אריק הניג הכניס אותו, את אברם גרנט שעוד לא היה גדול כל כך, ואותי, שהייתי ונשארתי קטן, למשחק של הניקס נגד שיקגו של מייקל ג'ורדן. אני זוכר במיוחד את המשחק הזה, כי שם זכה צ'רלס סמית' האומלל, שלא באשמתו, לתואר "צ'רלס ליי-אפ סמית'" – נעשו עליו שני פאולים, ועוד איך, לא אחד, מול העיניים ראיתי את זה קורה.   בכל אופן, נכנסנו למתחם הענק של המדיסון סקוור גארדן מדלת צדדית ובדרך הארוכה לפרקט התפתח דיון כיצד לבחור שחקן חיזוק. פיני היה אז אחרי האליפות הגדולה עם גליל עליון. הוא שיחק באותה עונה כדורסל מבריק כשהפך את כל המוסכמות והוריד את הנמוך ברד ליף מתחת לסל, וזה הוציא כדורים למייק גיבסון מבחוץ שדפק שלשות ושיגע את כל הליגה. לטעמי זה היה הכדורסל הטוב ביותר שפיני שיחק בכל הקריירה שלו, שככלל מתאפיינת במקוריות וגמישות.   בדיון אמר פיני, חסיד מושבע של סטטיסטיקה, שאם שחקן קולע 25 נקודות למשחק, שווה להביא אותו. טענתי שצריך לבדוק את ההקשר. אולי שיחק בקבוצה חלשה, אולי זה מתוך 30 זריקות, אולי הוא נוטה לשבור כל מסגרת קבוצתית. פיני חשב על זה שנייה ואמר: "נכון, נכון".   חשבתי אז שזה מפתיע שצריך להעלות טיעון טריוויאלי כל כך בפניו. אחר כך הוא וגרנט ניסו להתפלח לשורה הראשונה באמצע, איפה שיושבים וודי אלן וספייק לי וכל המיליארדים של מנהטן, ובא סדרן והעיף אותם משם.   אחר כך פיני הלך למכבי וזכה בתהילת עולם כשהביא גביעי אירופה, אבל כאז כן עכשיו, אני חושב שנוטים לשכוח את ההקשר. התקבץ אצלו הרכב מופלא ונדיר של שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון בשיאם, וגם ככה הוא היה על סף חרבון ורק סל פלאי של דרק שארפ הציל אותו. אני חושב שאת הסל הזה והשפעותיו צריכים ללמוד באקדמיות לא רק של ספורט אלא של מדעי חברה בכלל, תחת הכותרת: "כיצד אירוע בודד משפיע על מהלך ההיסטוריה לשנים קדימה". גם ניקולה וויצ'יץ עצמו שהיה שם אמר לא מכבר שהסל הזה השפיע על חיים של אנשים לשנים.   מה שאני מנסה לומר הוא, שאלמלא הסל של שארפ יש סיכוי נכבד שפיני לא היה כזה גדול. הוא לא היה עולה לגמר היורוליג בתל אביב באותה שנה, ומן הסתם גם לא לוקח את הגביע. לא הייתה לשחקנים שלו את אותה רוח אדירה במפרשים לקחת את גביע אירופה בעונה שאחרי כן. ייתכן וגם הטלפונים עם ההצעות לחוזים שמנים לא היו מצלצלים.   מן הסתם הוא לא היה הופך לאותו "פיני" שכל הארץ כורעת לרגליו, כי הוא כל כך חכם ומבריק. שמעתי אותו בעונה הקודמת מפרשן את הליגה ואת מכבי באירופה. לא נפלתי מהכיסא. לגמרי לא. אולי הוא קלט דברים במהירות מסחררת, אבל התרגום למלים – בעונה שעברה לצופים, בעונה הבאה לשחקנים בצהוב – היה איטי, לא ברור, בטח לא תורת חוכמה צרופה שניתנת משמיים.   שמעתי מספרים, מספרים ועוד מספרים וניתוח שלהם, אבל משהו ששווה להפוך את החיים של גודס לבלגן לא שמעתי. אם זה מה שמכבי רוצה, שיבושם לה.   var switchTo5x=true; stLight.options({publisher:'dr-ae5df53c-108c-9d8b-26e6-945fe2fe2655', doNotCopy:true});

מאמן חיפה לא אהב את הנעת הכדור האיטית ב-1:2 על עכו והעיר לשחקניו באסיפה. טוואטחה ועזרא חטפו את רוב הביקורת. הרכב משני מחר ב-18:30 מול ק"ש

קבוצת האוהדים של הפ' חיפה ערכה אימון פתיחה לקראת עונת הבכורה בליגה ג' שומרון. המאמן פרהוד: "אם אנחנו לא עולים ליגה, אני לא מאמן כדורגל"

שתי הקבוצות של מדריד מחפשות חיזוק ושמו עין על שני הקשרים. דיווחים באנגליה טוענים כי בלינד מחפש בתים במנצ'סטר. לבאצי מבוקש ביובנטוס

אגרוף של מתאגרף יכול להיות חזק מספיק בשביל להוריד את היריב שלו בנוקאווט, אז תארו לכם מה קורה לכדור כדורגל שהוא מקבל אגרוף ממתאגרף. רוברט הלניוס, מתאגרף בגובה של 1.98 מטר הראה כמה רחוק הוא יכול להעיף את הכדור באגרוף של הכדור.

ברוש אומר שכאשר שומעים את גרשון מדבר, קשה למצוא שם את האדם החכם מאת: דורון ברוש       צילום: עדי אבישי   לפני 20 שנה יצא לי לפגוש את פיני גרשון בניו יורק. אריק הניג הכניס אותו, את אברם גרנט שעוד לא היה גדול כל כך, ואותי, שהייתי ונשארתי קטן, למשחק של הניקס נגד שיקגו של מייקל ג'ורדן. אני זוכר במיוחד את המשחק הזה, כי שם זכה צ'רלס סמית' האומלל, שלא באשמתו, לתואר "צ'רלס ליי-אפ סמית'" – נעשו עליו שני פאולים, ועוד איך, לא אחד, מול העיניים ראיתי את זה קורה.   בכל אופן, נכנסנו למתחם הענק של המדיסון סקוור גארדן מדלת צדדית ובדרך הארוכה לפרקט התפתח דיון כיצד לבחור שחקן חיזוק. פיני היה אז אחרי האליפות הגדולה עם גליל עליון. הוא שיחק באותה עונה כדורסל מבריק כשהפך את כל המוסכמות והוריד את הנמוך ברד ליף מתחת לסל, וזה הוציא כדורים למייק גיבסון מבחוץ שדפק שלשות ושיגע את כל הליגה. לטעמי זה היה הכדורסל הטוב ביותר שפיני שיחק בכל הקריירה שלו, שככלל מתאפיינת במקוריות וגמישות.   בדיון אמר פיני, חסיד מושבע של סטטיסטיקה, שאם שחקן קולע 25 נקודות למשחק, שווה להביא אותו. טענתי שצריך לבדוק את ההקשר. אולי שיחק בקבוצה חלשה, אולי זה מתוך 30 זריקות, אולי הוא נוטה לשבור כל מסגרת קבוצתית. פיני חשב על זה שנייה ואמר: "נכון, נכון".   חשבתי אז שזה מפתיע שצריך להעלות טיעון טריוויאלי כל כך בפניו. אחר כך הוא וגרנט ניסו להתפלח לשורה הראשונה באמצע, איפה שיושבים וודי אלן וספייק לי וכל המיליארדים של מנהטן, ובא סדרן והעיף אותם משם.   אחר כך פיני הלך למכבי וזכה בתהילת עולם כשהביא גביעי אירופה, אבל כאז כן עכשיו, אני חושב שנוטים לשכוח את ההקשר. התקבץ אצלו הרכב מופלא ונדיר של שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון בשיאם, וגם ככה הוא היה על סף חרבון ורק סל פלאי של דרק שארפ הציל אותו. אני חושב שאת הסל הזה והשפעותיו צריכים ללמוד באקדמיות לא רק של ספורט אלא של מדעי חברה בכלל, תחת הכותרת: "כיצד אירוע בודד משפיע על מהלך ההיסטוריה לשנים קדימה". גם ניקולה וויצ'יץ עצמו שהיה שם אמר לא מכבר שהסל הזה השפיע על חיים של אנשים לשנים.   מה שאני מנסה לומר הוא, שאלמלא הסל של שארפ יש סיכוי נכבד שפיני לא היה כזה גדול. הוא לא היה עולה לגמר היורוליג בתל אביב באותה שנה, ומן הסתם גם לא לוקח את הגביע. לא הייתה לשחקנים שלו את אותה רוח אדירה במפרשים לקחת את גביע אירופה בעונה שאחרי כן. ייתכן וגם הטלפונים עם ההצעות לחוזים שמנים לא היו מצלצלים.   מן הסתם הוא לא היה הופך לאותו "פיני" שכל הארץ כורעת לרגליו, כי הוא כל כך חכם ומבריק. שמעתי אותו בעונה הקודמת מפרשן את הליגה ואת מכבי באירופה. לא נפלתי מהכיסא. לגמרי לא. אולי הוא קלט דברים במהירות מסחררת, אבל התרגום למלים – בעונה שעברה לצופים, בעונה הבאה לשחקנים בצהוב – היה איטי, לא ברור, בטח לא תורת חוכמה צרופה שניתנת משמיים.   שמעתי מספרים, מספרים ועוד מספרים וניתוח שלהם, אבל משהו ששווה להפוך את החיים של גודס לבלגן לא שמעתי. אם זה מה שמכבי רוצה, שיבושם לה.  

הוא לא שיחק המון בבלגיה ("היו שם דברים לא כשרים מול המאמן"), הוא יודע שזוכרים לו את הריאיון ההוא באנגלית ("צחקו עלי? סבבה"), אבל הוא לא מצטער לרגע על 4השנים בחו"ל ("הכל שם ברמה מאוד-מאוד גבוהה") * שלומי ארבייטמן מסביר למה בחר לשוב לליגת העל דווקא לפרויקט של אלונה ברקת בב"ש

הקופצת הישראלית ניתרה ל-1.85 מטר, תוצאה שהספיקה לה בשביל להיכלל בין 15 המתחרות שהעפילו לגמר ביום ראשון: "לא יכול להיות טוב מזה"