לדעת מהר"ם אלשיך, כאשר אדם מביט למטה, דהיינו שהוא סבור שהכל הוא טבע, הרי שהוא בעצמו, בחטאו, "נותן רוח חיות וכח בשרף" אשר נושך אותו. אך כאשר אדם מביט למעלה, דהיינו שהוא מבין שהכל הוא נס והשגחה, "יוסר חיות השרף... ויהיה דומם"

יש כאלו שיצדיקו התפרצויות של זעם, בייחוד בקרב ההנהלה הגבוהה, ובצדק: הם הרי מבינים עד כמה חמור היה המעשה. אבל מצד שני, מהמנהל מצפים למשהו אחר יותר ממלכתי