מערכת מתקדמת שפותחה במפא"ת שבמשרד הביטחון ובצה"ל תוטמע בעבודת הממשלה ותאפשר מיצוי מידע מיטבי בין משרדי הממשלה, לטובת קבלת החלטות מבוססת נתונים בזמן אמת וייעול השירותים לתושב.  שני הגופים מחברים בין  מערכת הביטחון למגזר הציבורי ומביאים לממשלה את מערכת מיצוי המידע המרכזית בצה"ל, המאפשרת חיבור בין מאגרי מידע לטובת קבלת החלטות מבוססת נתונים בזמן אמת ולייעול תהליכים. המערכת תוטמע במשרדי הממשלה בהובלת מערך הדיגיטל הלאומי ובשיתוף פעולה עם מפא"ת וצה"ל.  המערכת, שהייתה אבן יסוד במיצוי המידע הצה"לי בשנים האחרונות, מביאה למגזר הציבורי יכולות מתקדמות לניתוח ושיתוף מידע בין ארגונים, ומאפשרת ביצוע שאילתות בין גופים שונים בארכיטקטורה מבוזרת, תוך שמירה על הרשאות גישה למידע והימנעות מהעברת נתונים רגישים בין מאגרים. המערכת תהיה מבוססת על 'נימבוס' (הענן הממשלתי) ותאפשר חיבור של אינספור מאגרי מידע, הן המקומיים והן אלה שבענן, באופן מאובטח וגמיש.   תמונת מצב לאומית מדויקת פיתוח המערכת נולד מתוך צורך מבצעי דחוף בשדה הקרב המודרני, היכולת להתיך נתונים ממקורות שונים – כדוגמת חומרים מודיעיניים, תמונות מכ"מ ונתוני חיישנים – לכדי תמונת מצב אחת בזמן אמת. כעת, הידע שנצבר בפיתוח מערכות עתירות נתונים עבור צה"ל, מונגש לממשלה כדי לייצר 'תמונת מצב לאומית' מדויקת באותה רמה של יעילות מבצעית.   המערכת מייצרת שינוי תפישתי באופן מיצוי המידע בממשלה ומאפשרת מעבר מגישה של שמירת נתונים באזורים מבודדים ומקומיים, לגישה של שיתוף ידע בין-משרדי בענן. באמצעות המערכת ניתן יהיה להפיק תובנות בזמן אמת (מחודשים לדקות), לשפר את איכות ומהירות קבלת ההחלטות ולחזק את שיתופי הפעולה בין משרדי הממשלה. המערכת מאפשרת הרצה של מודלי בינה מלאכותית באופן קל ונגיש, שפונה גם למשתמש העסקי ולא רק הטכנולוגי.   מפא"ת, שהקימה לאחרונה מנהלת המתמקדת בהאצת הבינה המלאכותית ובהובלת מאמץ ה-AI הלאומי בתחום הביטחוני, רואה בשיתוף פעולה זה קטר טכנולוגי למימוש חזון הבינה המלאכותית בממשלה. שכן יכולות AI  מתקדמות, כגון חיזוי מגמות כלכליות, זיהוי מוקדם של משברים בריאותיים או התאמה אישית של שירותי רווחה, נשענות על נתונים איכותיים, זמינים ורוחביים.   כחלק מהטמעתה, תחובר המערכת למודל הרשאות מתקדם שיפותח וינוהל על ידי מערך הדיגיטל הלאומי, אשר יבטיח שכל משתמש יוכל לגשת רק למידע שהוא מורשה לצפות בו, תוך שמירה קפדנית על חסיונות הנתונים ואבטחת המידע.   הטמעת המערכת נועדה להתמודד עם חסמים קיימים במיצוי המידע בממשלה, לצמצם תהליכים בירוקרטיים מורכבים ולהאיץ עבודה מבוססת דאטה בשירות הציבורי. המערכת תאפשר שיתוף מידע בין משרדי הממשלה ובכך תפחית את הנטל מהאזרח ותייעל תהליכים.  "ההסכם יאפשר לבצע קפיצת מדרגה בעבודת המגזר הציבורי" אל"מ ד"ר ע', ראש מחלקת AI במפא"ת: מפא"ת בונה את תשתיות הדאטה והבינה מלאכותית עבור מערכת הביטחון וממנפת את ההצלחות במערכה המבצעית גם להצלחות ברמה הלאומית, במשרדי הממשלה עבור אזרחי ישראל. המערכת שבה אנחנו משתמשים היום הוכיחה את הצלחתה בביסוס תשתית הידע ביחידות המודיעין ונפרסה ליחידות נוספות בצבא, וכעת תיפרס גם במקומות נוספים בממשלה ותהווה חוד החנית בביסוס מערכות AI בה.   מירב פרץ-בילינסקי, סמנכ"לית דאטה ו-AI במערך הדיגיטל הלאומי: "אני נרגשת מאד שהגענו למעמד ההסכם לפיתוח משותף של הדור הבא של מערכת שעשתה מהפכה בקהילת הביטחון בשנים האחרונות. הסכם זה יאפשר לבצע קפיצת מדרגה בעבודת המגזר הציבורי, לחזק את איכות קבלת ההחלטות, להריץ בינה מלאכותית על דאטה רחב, לייצר שפה ארגונית אחת ולהביא מוצרים ציבוריים מצוינים".

מהפיכת הבינה המלאכותית היוצרת (Generative AI), כלומר AI שמייצרת טקסט, קול, תמונות ווידאו, נמצאת בעיצומה. לאור ההכרזה לאחרונה על תוכנית לאומית להטמעת AI, על רקע גיוסים גדולים ואקזיטים של חברות ישראליות, ניתן לחשוב שישראל נמצאת בלב המהפכה. זוהי טעות. ביחס למדינות אחרות – ארה"ב וסין, כמובן, אך גם מדינות נוספות כגון קנדה וצרפת – אנחנו נמצאים מאחור. אך בעוד שאת הובלת מהפכת ה-Generative AI במידה רבה פספסנו, מתקרבת ובאה מהפיכה גדולה אף יותר, שאנו יכולים להוביל בה: בינה מלאכותית פיזית (Physical AI). AI פיזית אינה עוד שכבה של תוכנה שחיה בתוך מסך, אלא AI שמניעה מערכות המבינות את העולם הפיזי ופועלות בתוכו: מפעלים, מחסנים, תשתיות אנרגיה, תחבורה, רובוטיקה, רפואה ועוד. אלו מערכות שצריכות לפעול בזמן אמת, תחת מגבלות פיזיקליות, בטיחותיות ותפעוליות, ולכן האתגר שלהן עמוק בהרבה מזה של AI שמייצרת טקסט או תמונות. מנכ"ל אנבידיה, ג'נסן הואנג, כינה את ה-AI הפיזית "הגל הבא של הבינה המלאכותית". גם חברות המחקר מזהות את הכיוון: גרטנר, למשל, מעריכה, שעד 2023 כמחצית מהמחסנים החדשים בשווקים מפותחים יתוכננו כמתקנים רובוטיים, שנוכחות אנושית בהם היא אופציונלית. ההון הגלובלי כבר זז לשם. מי שיגדיר את האלגוריתמים, את הסטנדרטים ואת התשתיות של ה-AI הפיזית ייהנה מיתרון עמוק לשנים ארוכות. "ל־AI הפיזית משמעות כלכלית עמוקה. אם מערכות AI יוכלו לפעול באמינות בעולם הפיזי – להפעיל רובוטים, לייעל פסי ייצור ולבצע משימות פיזיות מורכבות – הן יוכלו להפחית עלויות, זמן וטעויות במשימות רבות. זה לא יפתור את יוקר המחיה שכולנו חווים, אבל בטווח הארוך, שיפור בפריון בעולם הפיזי עשוי להשפיע גם על המחירים שאנחנו משלמים" ישראל יכולה להוביל ב-AI הפיזית ישנן מספר סיבות מדוע, בניגוד ל-AI היוצרת, ישראל יכולה להוביל ב-AI הפיזית. ראשית, בעוד ש־AI יוצרת מתגמלת בעיקר כוח מחשוב, נתונים בקנה מידה עצום והון עתק – יתרונות שמרוכזים אצל ענקיות הטכנולוגיה האמריקניות – AI פיזית דורשת היבטים נוספים: הבנה עמוקה של מערכות בעולם האמיתי, הנדסת תוכנה ואלגוריתמים ביחידות חישוב ניידות, חיישנים והיכולת להתמודד עם מגבלות פיזיקליות ותפעוליות. זהו מגרש שבו לא רק גודל והון קובעים, אלא גם מומחיות רב תחומית, פוקוס נכון וקצב למידה מהיר. עבור אקוסיסטם קטן, צפוף ומנוסה כמו ישראל, זו יכולה להיות הזדמנות נדירה לבנות יתרון אמיתי. הסיבה השנייה שלישראל פוטנציאל להוביל ב-AI הפיזית היא התעשייה הביטחונית הענפה שלנו. מערכות שפועלות בעולם האמיתי, בתנאי לחץ, אי ודאות ומחיר טעות גבוה אינן תיאוריה עבורנו – אנחנו מפתחים אותן כבר עשורים. השירות הצבאי והתעשיות הביטחוניות מייצרים מהנדסים ואנשי מוצר עם ניסיון נדיר בשילוב תוכנה, חומרה, אלגוריתמיקה וחיישנים, בסביבות שבהן אמינות היא תנאי בסיס. לכך מצטרפת תעשיית הסייבר הישראלית, שרלוונטית במיוחד לעולם שבו מערכות AI ניידות יהיו חשופות לשיבושים, להטעיות ולמתקפות סייבר. גורם נוסף שעומד לטובת ישראל הוא תשתית אקדמית חזקה. בניגוד לעולם הדיגיטלי, בעולם הפיזי לא ניתן להתפשר על אמינות ובטיחות. כדי ש־AI פיזית תפעל במפעלים, בתשתיות, במערכות קריטיות ואפילו בבתים פרטיים, נדרשת קפיצה ביכולת שלנו להבין, לבקר ולאמת מערכות AI. אלו בדיוק השאלות שנמצאות בלב המחקר שלי ושל חוקרים נוספים בישראל: כיצד בונים מערכות AI אמינות ובטוחות וכיצד ניתן להוכיח שהן כאלו. בסך הכל קיים בישראל פוטנציאל לחיבור נדיר בין אקדמיה, ביטחון וסטארט־אפים, שמאפשר ליצור לולאה שבה ה-AI הפיזית עוברת בזמן קצר ממחקר לניסויים בשטח, ומשם למסחור. שיפור בפריון ל־AI הפיזית משמעות כלכלית עמוקה. אם מערכות AI יוכלו לפעול באמינות בעולם הפיזי – להפעיל רובוטים, לייעל פסי ייצור ולבצע משימות פיזיות מורכבות – הן יוכלו להפחית עלויות, זמן וטעויות במשימות רבות. זה לא יפתור את יוקר המחיה שכולנו חווים, אבל בטווח הארוך, שיפור בפריון בעולם הפיזי עשוי להשפיע גם על המחירים שאנחנו משלמים. מובן שישנו חשש (מוצדק) לגבי עתיד העבודה: אם AI יוצרת מפחיתה צורך במקצועות ידע מול מחשב, AI פיזית עושה זאת למקצועות פיזיים. כמו בכל מהפכה טכנולוגית, האתגר אינו להבטיח שלא תהיה פגיעה במקצועות קיימים, אלא להכין את כוח האדם למקצועות חדשים: של הפעלה, בקרה, אבטחה ותחזוקה של מערכות אוטונומיות. אם ישראל רוצה להיות בצד שמוביל את מהפכת ה-AI הפיזית ולא רק צורך אותה, עליה להתייחס לתחום זה כאסטרטגי: להשקיע במחקר ופיתוח, לסייע בהכשרת כוח אדם מתאים ולייצר רגולציה שמאפשרת ניסוי ולמידה מהירים. הסייבר הישראלי צמח ממפגש נדיר בין כישרון טכנולוגי עם ניסיון מעשי מעולמות הביטחון לבין שוק גלובלי שחיכה לפתרונות. ב-AI הפיזית נפתח חלון דומה: התחום עדיין מתגבש, הסטנדרטים עוד לא נקבעו, ולישראל יש יתרונות רלוונטיים במיוחד. השאלה היא האם נדע לתרגם אותם לתשתיות מחקר, חברות ומוצרים – לפני שהקטגוריה תתעצב בלעדינו. פרופ' נדב כהן הוא מומחה בינלאומי למודלי עולם ובינה מלאכותית פיזית, חבר סגל בכיר באוניברסיטת תל אביב ומייסד-שותף בחברת אימוביט (IMUBIT).

אחת הבעיות המרכזיות של הדאטה סנטרים המודרניים, במיוחד אלו שמריצים את הפעילות השוטפת של ה-AI עבור חברות ותאגידים שונים, היא עלויות התפעול של הדאטה סנטרים – מעבר לאנרגיה ישירה בדמות החשמל שדורשים השרתים הרבים בחווה כזו, גם עלויות הקירור יכולות להגיע לסכומי עתק. מעבר לעניינים הכספיים, הולך וגובר החשש, שהצורך הגדול בקירור המבוסס על מים יגרום לבעיות סביבתיות קשות ואף יגרום לפגיעה באיכות החיים של האנשים, עד כדי פגיעה ביכולתם לצרוך מים נקיים מהברזים. החשש הזה הוא אחד הגורמים העיקריים לכך, כפי שכבר דיווחנו כאן באתר, שיותר ויותר מקומות ואזורים בארצות הברית נלחמים נגד בניית דאטה סנטרים בשטחים שלהם. גם לצורך הניסיון להפחית את רמת החשש, גוגל פרסמה קווים מנחים לצריכת מים בדאטה סנטרים, שהיא מקווה שיהפכו לסטנדרט ויובילו את החברות המפעילות את האתרים הללו לשימוש בפרקטיקה טובה ונכונה יותר, אליבא דה גוגל. "יש כל כך הרבה חברות שמפתחות דאטה סנטרים, ורבות מהן לא עושות זאת בדרך הנכונה, כך שהחששות של האנשים לגיטימיים. אבל יש גם חוסר מידע, וההיבט של המים הוא אחד מאותם גורמים שבהם חוסר מידע תמיד מוליד חוסר אמון", אמר ביקאש קולי, סגן נשיא לתשתיות גלובליות בגוגל. לפי התוכנית של החברה, יש להגיע למצב שבו החזרת המים לאגני הניקוז המקומיים תהיה גדולה יותר ממה שהדאטה סנטרים צורכים עד 2030. כמו כן יש להימנע מקירור עתיר מים באזורים שבהם ההיבט הזה בעייתי יותר. לפי גוגל, השאיפה היא גם להוסיף סיוע למימון שדרוגי תשתיות מים מקומיות, לחפש חלופות כגון שימוש במי שפכים ממוחזרים, וגם להיות שקופים יותר עם גילוי שנתי של צריכת המים בכל דאטה סנטר. לפי הדיווחים, ב-2024 צרכה גוגל 7.2 מיליארד גלונים של מים מתוקים לצורך קירור הדאטה סנטרים שלה וחידשה כ-4.5 מיליארד גלונים של מים, כלומר כ-64% בלבד חזרו לטבע – כך שהדרך להשגת התחזית שלה עוד ארוכה מאוד. קירור באמצעות מים כדי לשאת חום דורש פחות חשמל, בעוד שקירור באמצעות אוויר צורך מעט מים, ואפילו בכלל לא, אך דורש יותר חשמל. "קירור אוויר צורך בממוצע 10% יותר אנרגיה מקירור באידוי מים, ובערך פי שניים מזה ביום חם", אמר קולי. "זה הופך להיות פשרה בין הורדת הלחץ על רשת החשמל לבין הורדת הלחץ על השימוש במים". בגוגל טוענים, שחלקם של הדאטה סנטרים שלה המשתמשים בקירור אוויר עולה, וזה כנראה הסימן לכך שהחששות הציבוריות בנוגע לשימוש המוגבר במים לצורך הקירור מעצבים יותר ויותר את האופן שבו חברות מתכננות את התשתית העומדת מאחורי עליית ה-AI.  

מיזם חדש מבקש לחלוק כבוד לאנשים שהניחו את היסודות לאינטרנט הישראלי. לאלה שבלעדיהם האינטרנט לא היה מגיע לאקדמיה בשנות ה-80, ולאחר מכן למכשירים שכולנו משתמשים בהם מדי יום. המיזם, "היכל התהילה של האינטרנט הישראלי", הוקם על ידי איגוד האינטרנט במטרה להוקיר את אותם חלוצים. עשרת החברים הראשונים בהיכל "נכנסו" אליו אמש (ג'), בכנס שקיים איגוד האינטרנט לציון 40 שנה (וקצת יותר) למרשתת בארץ, מאז שישראל הייתה השלישית בעולם, אחרי ארצות הברית ובריטניה, לקבל סיומת אינטרנט משלה – il. זה קרה באוקטובר 1985 והשאר, כפי שאומר הביטוי הידוע, היסטוריה. רבים מהחברים הראשונים בהיכל התהילה מגיעים מהאקדמיה, ולא בכדי – שם התחיל האינטרנט הישראלי את דרכו. עשרת הנבחרים החברים הראשונים בהיכל התהילה של האינטרנט הישראלי הם, לפי סדר ה-א"ב: רות אלון, המייסדת והמנכ"לית הראשונה של נטוויז'ן, ספקית האינטרנט הדומיננטית הראשונה בארץ, ולשעבר דירקטורית בחברת התוכנה NetManage, שייסד בעלה, צבי אלון. יהבי בורבין, לשעבר איש אגף תשתיות המחשוב של האוניברסיטה העברית, ממקימי איגוד האינטרנט ומחלף האינטרנט הישראלי, ומי שכתב את התקן שבאמצעותו אנחנו יכולים לקרוא מיילים בעברית. פרופ' דני דולב, שבתפקידו כיו"ר מחב"א (מרכז החישובים הבין אוניברסיטאי) סייע להעביר את האינטרנט מכזה שמשמש רק, או בעיקר, את האקדמיה לרשת שאנחנו משתמשים בה כיום בכל מחשב נייד וסמארטפון. רות אלון. בכל תמונות הזוכים מופיעים עו"ד יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי, ושרון בר זיו, נשיאת האיגוד. צילום: חנה טייב יהבי בורבין. צילום: חנה טייב פרופ' דני דולב. צילום: חנה טייב דב וינר, שבמסגרת פעילותו במכללת ספיר, במכון מופ"ת ובאיגוד האינטרנט מיצב את המרשתת ככלי חינוכי. כמו כן, הוא פעל לקבלתה של ישראל לאיגוד האינטרנט העולמי ISOC. הנק נוסבכר "הוא זה שהוציא לפועל את השימוש באינטרנט בישראל", נכתב בנימוקי הוועדה שבחרה את הנכנסים להיכל האינטרנט. "עם הגיעו לישראל ב-1982 מארצות הברית, שם עסק בחיבור אוניברסיטאות באזור ניו יורק, הוא נרתם להקמת הרשת הבין אוניברסיטאית ILAN, במסגרת מחב"א". פרופ' שמואל פלג הוא זה שהניע את תהליך כניסת המערכת האקדמית הישראלית לשימוש בשירותי תקשורת מחשבים מבוססי אינטרנט. דודו רשתי נכנס להיכל התהילה "בשל תפקידו התקדימי בהקמה של אתרי האינטרנט החל מתחילת שנות ה-90". הוא היה בין הראשונים בעולם שהשתמשו בפרוטוקול ה-TCP/IP, שעליו בנויה רשת האינטרנט, הקים את האתר של האוניברסיטה העברית, שהיה מהאתרים הראשונים בארץ, ויחד עם פרופ' נאווה בן צבי הקים את האתר החינוכי סנונית. דב וינר. צילום: חנה טייב הנק נוסבכר. צילום: חנה טייב פרופ' שמואל פלג. צילום: דודו רשתי דודו רשתי. צילום: חנה טייב סימון שיקמן נבחר "בשל תרומתו הייחודית בהקמה ובהפעלה רבת השנים של שרת ה-DNS הראשון בישראל", כתבו חברי הוועדה. שרת זה הוא שאפשר את פעולת האינטרנט בישראל ואת מרחב שמות המתחם il. נאורה שם הייתה מהראשונים שעסקו בהיבטים החברתיים והתרבותיים של האינטרנט בישראל. כבר ב-1993 היא פרסמה את הספר רומן דיגיטלי, הן כספר מודפס והן באונליין – מה שהיה דבר חלוצי באותם הימים. כמו כן, היא סללה את הדרך לעיתונות האינטרנט בישראל ולפן התרבותי שלה. דורון שקמוני הוא מבכירי ענף אבטחת המידע והסייבר בישראל. הוא הקים את פורסקאוט, שנמכרה ב-2020 לקרן הון-הסיכון האמריקנית אדוונט אינטרנשיונל תמורת 1.9 מיליארד דולר. כמו כן, הוא נבחר להיכל התהילה "בשל השפעתו רבת השנים על עיצוב אופן פעולת האינטרנט בישראל ומדיניות הפעלתו". שקמוני הוא שותף לחיבור האקדמיה הישראלית לאינטרנט, ניהל את מרחב שמות המתחם il. והיה ממקימי מחלף האינטרנט הישראלי. סימון שיקמן. צילום: חנה טייב נאורה שם. צילום: חנה טייב דורון שקמוני. צילום: חנה טייב "חשוב שנאמץ גישה ביקורתית" נוסבכר נשא דברים בשם הזוכים ואמר כי "אם נשאל אדם מהרחוב איך נולד האינטרנט, סביר להניח שהתשובה שלו לא תהיה שהוא בא מהאקדמיה. לכן, חשוב להכיר ולהוקיר את תרומתה להקמת האינטרנט הישראלי. הייתה לנו זכות לקחת חלק בתהליך שסייע למשק הישראלי להתפתח, באמצעות האינטרנט". שרון בר זיו, נשיאת איגוד האינטרנט הישראלי, אמרה כי "אלה האנשים שהיו כאן לפני כולם. כל אומת הסטארט-אפ נשענת על התשתית שהם בנו מהיסוד. כיום, מרחב הרשת הישראלי, שבנוי על היסודות הללו, דורש שמירה מפני כוחות מבפנים ומבחוץ שמבקשים לפגוע בו ולצנזר אותו". עו"ד יורם הכהן, מנכ"ל האיגוד, שפתח את הכנס, ציין את תרומתם של חברי היכל התהילה הישראלי לרשת בארץ, וסקר את פעילות האיגוד לאורך השנים. "כדי שמחשבים ישמשו בני אדם לשיח ביניהם צריך שפת אספרנטו אלקטרונית – וזה מה שהתגבש. זה התגבש בישראל במידה רבה על ידי עשרת החלוצים שאנחנו מוקירים היום", ציין עו"ד הכהן. לדבריו, "כיום, האינטרנט הוא הכול – הכלכלה, החברה, המדיה, הפוליטיקה, הביטחון, הסחר ובסיס התקשורת בין בני אדם, ומקיף כיום את כל היבטי החיים. אלא שיש לו גם השלכות שליליות. חשוב מאוד שנאמץ גישה ביקורתית, כדי לוודא שהוא ישמש למטרות טובות ככל האפשר, ושנתקן את ההשלכות השליליות". "אנחנו, באיגוד האינטרנט, נושאים את לפיד הרשת בישראל מאז אמצע שנות ה-90 (האיגוד הוקם ב-1994 – י"ה), ופועלים לשימור פעילות האינטרנט בישראל בהתאם לערכי היסוד של הרשת – דמוקרטיה וליברליות, שוויון, חרות אישית ואחריותיות בריאה. כל אלה נמצאים תחת אתגור מתמיד – איומי סייבר ותופעות שליליות שמודלי מסחר באינטרנט הביאו לפתחנו. אנחנו חייבים לעמוד מול האתגרים הללו, ולשם אנחנו חותרים", אמר. פרופ' דוד הראל, יו"ר הספרייה הלאומית ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים צילום: חנה טייב "האם הרשת מקרבת או לא? התשובה נתונה בידינו" הכנס התקיים בספרייה הלאומית בירושלים. פרופ' דוד הראל, יו"ר הספרייה ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים, אמר כי "השותפות בין איגוד האינטרנט לספרייה לא מקרית. הספרייה נטלה על עצמה לארכב את האינטרנט הישראלי, כדי שהסיפור הישראלי ברשת לא ייעלם". "הפכנו ממדינה שהייתה מהראשונות בעולם להתחבר למרחב הרשת לחברה שבה הידע מצוי במרחב נגיעה. אבל לא הכול קרוב: השפה המקרבת יכולה גם להרחיק. יש בה אמת, אבל גם שקר ובדייה. בנוסף, הפרטיות שלנו הולכת ומצטמצמת. השאלה כיום היא האם הטכנולוגיה מקרבת או לא. התשובה לכך נתונה בידינו. זאת הסיבה שאיגוד האינטרנט נחוץ כיום יותר מאי פעם", ציין.

חברת הביטוח הדיגיטלית האניקומב (Honeycomb) הודיעה היום (ה') על גיוס של 40 מיליון דולר. הגיוס הנוכחי מעמיד את סך גיוסי ההון של החברה על כ-95 מיליון דולר. הסבב הנוכחי הובל על ידי זאב ונצ'רס, בהשתתפות המשקיעה הקיימת Ibex Investors, וקרנות נוספות שהצטרפו לסבב, בהן Peakline Alpha Partners, Meitar Partners ו-Practical VC. כספי הגיוס ישמשו להאצת הצמיחה – שדרוג הכלים הדיגיטליים המוצעים לסוכני הביטוח, פיתוח מוצרים חדשים והמשך חיזוק מערכת החיתום המבוססת על בינה מלאכותית של החברה. האניקומב פועלת ברווחיות וממשיכה להציג צמיחה מהירה, בשיעור דו ספרתי גבוה, בשוק ביטוח הנדל"ן האמריקני. לחברה כ-210 עובדים, מהם 70 בישראל ו-140 בארה"ב, והיא ממשיכה לגייס עובדים נוספים בתחומי המוצר, הדאטה וה-AI. האניקומב פועלת כיום ב-22 מדינות בארה"ב, המכסות יחד מעל 65% מאוכלוסיית המדינה, ומבטחת נכסים בשווי כולל של מעל 100 מיליארד דולר. החברה סיימה את 2025 עם קצב מכירות של פרמיות ביטוח של 275 מיליון דולר. האניקומב הוקמה בשנת 2019 על ידי איתי בן-זקן, מנכ"ל החברה, ונמרוד שדות, ה-CTO שלה. בן-זקן שימש בעבר כמייסד שותף ומנכ"ל של Comprendi, סטארט-אפ בתחום השיווק המבוסס בינה מלאכותית, ולפני כן ניהל את חטיבת הביטוח הדיגיטלי של QNST (הנסחרת בנאסד"ק). שדות שימש בעבר כמייסד שותף ו-CTO של HotelRatePro – אפליקציה לניטור מחירי מלונות, שנרכשה על ידי חברה אמריקנית. לפני כן מילא תפקידי תוכנה בכירים בחברות טכנולוגיה מובילות כמו אינטל ו-אפלייד מטיריאלס (Applied Materials). "המטרה: להפוך את הגישה הזו לסטנדרט החדש של ביטוח הנדל"ן בארה"ב" שוק ביטוח הנכסים בארה"ב – שהיקף הפרמיות השנתי בו נאמד בכ-300 מיליארד דולר – מתמודד בשנים האחרונות עם אתגר הולך וגובר: חברות ביטוח מסורתיות עדיין נשענות במידה רבה על תהליכי חיתום ידניים ועל הערכות סיכון רחבות לפי אזור, מחוז או מיקוד. כתוצאה מכך, גם נכסים איכותיים ומתוחזקים היטב עלולים לקבל תמחור לא מדויק או מגבלות גורפות ואף להישאר ללא מענה ביטוחי מתאים. האניקומב נבנתה כחברת ביטוח AI-native מהיסוד, כדי לפתור את הפער הזה.   המערכת שהאניקומב פיתחה מנתחת מאות פרטי מידע על כל נכס – מהמיקום ומאפייני הסביבה ועד רמת רכיבי המבנה, בהם הגג, החיפויים, מערכת החשמל והמרתף – ומשלבת מודלי AI, ראייה ממוחשבת ותצלומים ברזולוציה גבוהה. כך החברה מבצעת הערכת סיכון פרטנית ודינמית לכל מבנה ומאפשרת חיתום מדויק יותר, תמחור תחרותי וכיסוי מותאם לנכסים שחברות ביטוח מסורתיות נוטות לעיתים לפספס. מודל החיתום המתקדם והמדוייק של האניקומב מאפשר לה להשיג Loss Ratio (יחס בין פרמיות שנגבות לתשלום תביעות) ששיעורו כמחצית מהממוצע בתעשייה, בה בעת שתמחור הפרמיות שלה נותר תחרותי. איתי בן-זקן, המייסד השותף ומנכ"ל האניקומב: “הדור הבא של ביטוח הנכסים לא ייראה כמו חברת ביטוח מסורתית שעברה דיגיטציה, אלא כמו מערכת שמבינה כל נכס לעומק ומנהלת סיכון בצורה מדויקת ודינמית. האניקומב נבנתה מהיסוד סביב התפישה הזו, עם שילוב של דאטה, AI ויכולות ביטוחיות שמאפשרות לנו לפעול מהר יותר, לתמחר נכון ולתת מענה לנכסים שהשוק המסורתי מתקשה לראות. המטרה שלנו היא להפוך את הגישה הזו לסטנדרט החדש של ביטוח הנדל"ן בארה"ב". אורן זאב, שותף מייסד בקרן זאב ונצ'רס: "האניקומב היא דוגמה נדירה לחברת ביטוח שמצליחה לצמוח במהירות, תוך שמירה על פעילות רזה ויעילה. השילוב הזה נדיר במיוחד בעולם הביטוח ומשקף את החוזקה של הצוות ושל הטכנולוגיה. שוק ביטוח הנדל"ן המסחרי הוא עצום וסובל מחוסר מענה מצד השחקנים המסורתיים, כאשר האניקומב ממוצבת באופן ייחודי להפוך למובילת הקטגוריה".

בימים אלו חשפה הנציבות האירופית מהלך חקיקתי דרמטי שהיא מקדמת (Technological Sovereignty plan) – אשר נועד לבצר את הריבונות של היבשת בתחום ההיי-טק, ולנתק את תלותה הטכנולוגית העמוקה בספקיות חיצוניות. המהלך נולד מתוך צורך להתמודד עם פגיעויות קריטיות בשרשרת האספקה העולמית, שכן אירופה עדיין נשענת במידה רבה על מדינות זרות בכל הנוגע לייצור מתקדם ולתכנון של שבבים. המהלך החדש, המאוגד תחת השם 'חבילת הריבונות הטכנולוגית האירופית', יוצק תוכן מעשי לחזון העצמאות הזה, באמצעות ארבעה עמודי תווך משלימים. לצד חקיקה עדכנית לפיתוח תשתיות ענן ורכיבי AI מתקדמים (המשך ליוזמת 'חוק השבבים האירופי' שהוא מעין 'חוק שבבים 2.0'), התוכנית חושפת אסטרטגיית קוד פתוח רחבה שנועדה לרתום למעלה משלושה מיליון מפתחים אירופים ליצירת חלופות סייבר ותוכנה מקומיות. בנוסף, היא כוללת מפת דרכים אסטרטגית לדיגיטציה של משק האנרגיה, במטרה להבטיח שמרכזי הנתונים החדשים ישתלבו ברשת החשמל באופן שאינו פוגע בסביבה. נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, נימקה את הדחיפות שבמהלך כשהצהירה כי אירופה אינה יכולה "להרשות לעצמה להיות תלויה באחרים עבור טכנולוגיות שמשאירות את בתי החולים שלנו פועלים ואת רשתות האנרגיה יציבות", וקראה להפוך את העליונות המחקרית והתעשייתית של היבשת לריבונות של ממש. Your digital future is made in Europe. ???????? We are building a stronger European tech ecosystem, reducing reliance on critical technologies from outside the EU. Our new Technological Sovereignty plan will help to change that ↓ pic.twitter.com/atU0DaDDNz — European Commission (@EU_Commission) June 3, 2026 איום "מתג השבתה" בלב היוזמה עומד החשש מפני איום "מתג השבתה" (Kill Switch) – מצב שבו גורם ממשלתי זר או תאגידי זר מחזיקים בכוח לנתק באבחה אחת שירותים חיוניים באירופה, או לדרוש גישה למידע רגיש. בנוסף קיים חשש ממשי כי חילופי שלטון עתידיים בארצות הברית, למשל, יובילו לשימוש ב"מתג" שכזה כנשק כלכלי או גיאו-פוליטי. בראיון לגרדיאן, הבהירה סגנית נשיא הנציבות האירופית לריבונות טכנולוגית, הנה וירקונן, כי חוק הענן האמריקני משנת 2018, המאפשר לרשויות בארה"ב לגשת לנתונים המאוחסנים בשרתים מעבר לים, "אינו עולה בקנה אחד עם הכללים שלנו כאן". היא הדגישה כי למרות שאירופה "לא מתכננת לעבוד בבידוד ולייצר הכל בעצמנו", המטרה היא לוודא שלאף גורם חיצוני לא תהיה "אפשרות למתג השבתה" – מה שעלול להקשות על חברות אמריקניות לעמוד בדרישות החדשות לאספקת שירותי ענן עבור מגזרי הביטחון והמשפט. החקיקה המוצעת תחייב את המדינות החברות לבצע הערכות סיכונים קפדניות לספקי הענן שלהן, בתחומים רגישים כמו ניהול גבולות ומערכות אכיפת חוק, ובמידת הצורך – תידרש החלפת ספקים. "מתכון מסוכן לסגירה הדרגתית של השוק" צעדים אלו כבר מעוררים התנגדות עזה מצד חברות הטכנולוגיה. איגוד תעשיית המחשוב והתקשורת, ה-CCIA, המייצג ענקיות כמו אמזון וגוגל, תקף את הנציבות בטענה כי מדובר ב"מתכון מסוכן לסגירה הדרגתית של השוק" שעלול לדחוק ספקים אמינים אל מחוץ לאיחוד. לפי הדיווחים השונים במדיה העולמית, צעדים אלו של בריסל נועדו בעיקר כדי לבלום את ההשתלטות של תאגידים זרים על שוק הנתונים. כפי שהוסבר במאמר שפורסם במגזין New Statesman, הדומיננטיות של החברות האמריקניות והסיניות אינה מקרית, שכן "השנים האחרונות מלמדות שטכנולוגיה דיגיטלית משגשגת היטב בתנאים מונופוליסטיים: ככל שחברה גדולה יותר, כך היא משיגה יותר נתונים וכוח מחשוב, והופכת ליעילה יותר – בלולאה שמזינה את עצמה". מציאות זו ממחישה את הדחיפות של אירופה לייצר חומת מגן דיגיטלית לפני שתאבד לחלוטין את עצמאותה.  יצוין כי במקביל למאבק זה, הנציבות מתכננת להאיץ דרמטית את פיתוח תשתיות ה-AI ואת ייצור השבבים המקומי ביבשת, לרבות שילוש קיבולת מרכזי הנתונים בתוך חמש עד שבע שנים, תוך הקמת "אזורי האצה" ייעודיים. למרות אישורו של חוק השבבים האירופי, היבשת עדיין מייצרת רק עשרה אחוזים מהשבבים בעולם. מבקרים של התוכנית הטילו ספק ביכולת האירופית להדביק את הפער מול סין וארה"ב, בציינם כי הקמת מפעלי ייצור לשבבים מתקדמים אינה מציאותית בלוח הזמנים שיאפשר להדביק את ארה"ב ואפילו לנסות להשתוות אליה במונחים של הובלת תחום ה-AI.

אני בטוח שגם אם אינכם חובבי כדורגל, אתם יודעים שבעוד שבוע מהיום, מונדיאל 2026 יוצא לדרך. כעוד קצת מידע עבור מי שלא מעודכן עד הסוף, זה יהיה טורניר הגביע העולמי בכדורגל הגדול ביותר אי פעם, עם לא פחות מ-48 נבחרות, והוא ייערך בשלוש מדינות – קנדה, ארצות הברית ומקסיקו. אבל מה זה קשור לטכנולוגיה? התשובה המרכזית לכך היא שלנובו היא שותפת המחשוב הרשמית של איגוד הכדורגל העולמי, פיפ"א, במונדיאל הזה, ומי שעקב אחרי הפרסומים בנושא באחרונה, כולל בכתבה שפרסמנו כאן שלשום (ג'), יודע שתהיה בו הרבה מאוד בינה מלאכותית. מה זה קשור לסקירות? הקשר הוא שלנובו, כשותפה רשמית, רשאית למכור מוצרים עם סמל המונדיאל הנוכחי, והיא בהחלט עושה את זה. אחד מהמוצרים הללו הוא עכבר שנושא את השם הרשמי Lenovo 350 Bluetooth Silent Mouse (Fan Edition). השם הזה מתאר אותו במדויק: זהו עכבר בלוטות' שמשתמש, לצורך הצימוד שלו, בגרסה 5.3. הוא שוקל 86 גרם, כולל סוללת ה-AA שהוא זקוק לה כדי לפעול, ואורכו עומד על 115 מ"מ. מעבר לכך, הוא מאוד שקט בפעולתו, וגם אם לוחצים באגרסיביות על שני הכפתורים הראשיים שלו, כמעט שלא שומעים קליקים. גם הגלגלת מאוד שקטה, אפילו אם מסובבים אותה במהירות. העכבר נקרא לדגל איפה המונדיאל? בעיצוב. העכבר הזה זמין במגוון רחב מאוד של צבעים, והוא הגיע לסקירה כשהוא "לובש" את הצבעים של הדגל הגרמני. הוא אחד מחמישה עכברי אוהדים שמציעה לנובו, כשהנבחרות האחרות ש-"זכו" לעכבר בצבעי הדגל שלהן – ולסימון מתאים על האריזה למזכרת – הן ארגנטינה, ברזיל, פורטוגל וארצות הברית. משום מה לנובו לא חשבה שקנדה ומקסיקו, המארחות האחרות, מספיק חשובות כדי לקבל עכבר משלהן. או-טו-טו יוצא לדרך. מונדיאל 2026. צילום: mr. teerapon tiuekhom, ShutterStock ה-Lenovo 350 Bluetooth Silent Mouse יכול להתחבר במקביל לשני מחשבים שונים באמצעות כפתור שנמצא בתחתית, מעל כפתור ההפעלה/כיבוי וחיישן האינפרה-אדום שלו. לחיצה קלה מאפשרת את המעבר בין שני החיבורים הזמינים, ולחיצה ארוכה מפעילה את תהליך הצימוד עבור המצב שבוחרים לפני כן. אין דונגל שמציע מצב עבודה שלישי, כמו בעכברים אחרים – יקרים יותר. מלמעלה מציג עכבר המונדיאל מראה חלק, כשכפתורי הלחיצה הראשיים מוסתרים היטב מתחת לדגל, עם קו שחוצה מלמטה, דרך הגלגלת ועד לכפתור בחירת ה-DPI. העכבר מספיק ארוך לעבודה כשכף היד מוצמדת אליו, אבל עבור רבים, עבודה כששתי האצבעות הראשיות באוויר יותר נוחה. בצדדים יש מרקם מחורץ, שכמו כל העכבר עשוי מפלסטיק, ומסייע להחזקה היציבה של העכבר. הסוד – בפשטות זהו עכבר יחסית פשוט, עם חיישן יחסית פשוט, שאמור להחזיק מעמד, לפי לנובו, עד שלוש שנים עם הסוללה היחידה שלו. את הסוללה מכניסים למקום אחרי שמרימים את המכסה של העכבר. כחלק מהפשטות היחסית שלו, ניתן לעבור בלחיצה על כפתור ה-DPI בין שלוש מהירויות עבודה שונות, כאשר הנמוכה ביותר היא 800 והגבוהה ביותר היא 2,400. כמו רוב פריטי הציוד ההיקפי של לנובו, ניתן לשלוט גם בהגדרות של העכבר הזה באמצעות היישום Lenovo Accessories and Display Manager. מעבר לכך שאפשר להגדיר בו את שלוש הרמות של ה-DPI, הוא מאפשר לבחור גם שרק שתי אפשרויות יהיו זמינות, ואפילו אחת. למה זה חשוב? כי ניתן להגדיר את הפעולות של הגלגלת ושל כפתור ה-DPI לעשרות אפשרויות שונות, כולל הפעלה מיידית של אפליקציית ChatGPT, לדוגמה – כך שאם אין צורך במעבר בין רמות DPI שונות אפשר לנצל את הכפתור לדברים אחרים. השורה התחתונה היא שהעכבר הזה של לנובו נוח לשימוש, שקט ולא מאוד יקר – הוא עולה 99 שקלים. לכן, נראה שמי שצריך לעבור בין מחשבים קבועים ישמח לאמץ אותו, במיוחד אם הוא אוהד של אחת הנבחרות שבהן הוא מוצע כמזכרת למונדיאל.

חברת החלל SpaceX מתקדמת בצעדי ענק לקראת ההנפקה הציבורית הראשונה (IPO) שלה בבורסת נאסד"ק, המתוכננת ל-12 ביוני, תוך שהיא שוברת את כל המוסכמות המקובלות בשוק ההון האמריקני. על פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, החברה החליטה לקבוע מראש מחיר של 135 דולר למניה, בצעד חריג ביותר שמבטל למעשה את תהליך "גילוי המחיר" המסורתי, המתבצע בדרך כלל בין חתמים למשקיעים. המהלך האחרון הזה מדגיש את כוחו העצום של המייסד והמנכ"ל של החברה – יזם הטק המפורסם, אילון מאסק, שהוא גם האדם העשיר ואולי המשפיע ביותר בתבל כיום. מאסק שואף לגייס בהנפקה סכום שיא של 75 מיליארד דולר – גיוס שאם יצליח יעניק ל-SpaceX הערכת שווי פנומנלית של 1.75 טריליון דולר, ויכניס אותה באופן מיידי לרשימת עשר החברות הציבוריות בעלות השווי הגבוה ביותר בארצות הברית. לדברי פרשנים, מאסק מנצל את ההנפקה המתוכננת על מנת להכתיב חוקים חדשים, ומתכנן להקצות עד כ-30% מסך המניות המונפקות למשקיעים קמעונאיים פרטיים. הקצאה כה נרחבת לציבור הרחב היא תופעה נדירה בהנפקות ענק, ונועדה להישען על בסיס המעריצים האדיר של מאסק, תוך ביזור הבעלות. בנקי השקעות בינלאומיים גדולים אף קיבלו הנחיה להתמקד באיתור קונים פרטיים עשירים מרחבי העולם, על חשבון תשומת הלב שלרוב מוקדשת כמעט בלעדית לקרנות גידור וגופים מוסדיים ענקיים. משקיע אנונימי המתכנן להשתתף בהנפקה התייחס למהלכים אלו בראיון לרויטרס ואמר: "שום דבר בהנפקה הזו אינו נורמלי בשום צורה או מובן, אבל שוב, זו ההנפקה הגדולה בהיסטוריה, אז אולי זה לא מפתיע". SpaceX has just officially announced that it plans to raise $74.4 billion in its IPO, targeting a $135 per-share price and selling approximately 555.55 million shares, according to a new SEC filing. That would give @SpaceX a target IPO valuation of about $1.75 trillion.… pic.twitter.com/9F2HtzTJIe — Sawyer Merritt (@SawyerMerritt) June 3, 2026 זרוע סטארלינק מניעה את ההכנסות חלק מרכזי באטרקטיביות של SpaceX בעיני המשקיעים נובע מהמהפך העסקי שלה: מחברה המתמקדת בשיגור טילים לחלל, לשחקנית ענקית של שירותים מבוססי-מנוי ובינה מלאכותית. רשת הלוויינים שלה, סטארלינק, הפכה למפיקת המזומנים המרכזית של החברה, ולפי התחזיות צפויה לייצר כ-70% עד 80% מכלל הכנסותיה בשנת 2026. באתר SpaceX Stock בכתבה שסקרה את תחזיות הרווח של החברה ל-2026, ציין כריס קווילטי, אנליסט מחברת Quilty Space, כי "סטארלינק מספקת קיבולת נתונים שבעבר לא ניתן היה להשיג, ומושכת בסיס לקוחות רחב". בנוסף, מיזוג הענק שבוצע מוקדם יותר השנה עם חברת הבינה המלאכותית xAI, שגם היא חברה של מאסק, פתח בפני SpaceX אפיק הכנסות עתידני אופציונלי, גם אם הזוי למדי, הכולל הקמת עשרות אלפי חוות שרתים בחלל, שיופעלו באנרגיה סולארית.  מנהל ההשקעות דניאל הנסון מקרן נויברגר סיכם את המודל הייחודי הזה באומרו כי "עסקי השיגור ועסקי סטארלינק הם מוכחים, כאן ועכשיו. ההשקעה ב-xAI היא בבחינת פוטנציאל עתידי". BREAKING: Elon Musk has reportedly set the SpaceX $SPCX IPO price at $135 per share Total shares offered will be 555,600,000 IPO size $75 billion Fully diluted SpaceX valuation $1.75 trillion Shares begin trading June 12 An official statement will be released after market close… https://t.co/mBBWm2sBoy pic.twitter.com/5IpDiE8ZLB — Financelot (@FinanceLancelot) June 3, 2026 "למה שתחזיק במניה? בגלל היוקרה ש-מאסק מביא איתו" הדיווחים במדיה הפיננסית הפנו את תשומת הלב לכך שלמרות העניין הרב, הנתונים הפיננסיים של החברה מורכבים, ומשקפים מכפילים דמיוניים כמעט – בעוד שהכנסות החברה ב-2025 זינקו ב-33% והגיעו ל-18.67 מיליארד דולר, SpaceX בכל זאת רשמה הפסד נקי של 4.94 מיליארד דולר באותה שנה. בנוסף, תג המחיר המבוקש בהנפקה משקף לחברה מכפיל הכנסות של למעלה מפי 90. אך מומחים סבורים שהייחודיות של SpaceX משחקת לטובתה. טים האט, ראש חטיבת מחקר וייעוץ ב-GSMA Intelligence, הסביר לרויטרס: "על פניו, מכפיל הכנסות של יותר מ-90 הוא גבוה בכל קנה מידה. אבל מצד שני, SpaceX אינה מסורתית בשום צורה ואין באמת חברות ציבוריות שניתן להשוות אותה אליהן". לפי הדיווחים השונים, הביקוש בקרב גופי ההשקעות הוא כה קיצוני, עד שמשקיע מוסדי סיפר לרויטרס כי בקשתו לקבל הקצאת מניות דרך בנק ההשקעות גולדמן זאקס (Goldman Sachs) נענתה בכך שמדובר ב"החלטה ברמת דיוויד סולומון" (מנכ"ל הבנק).  התופעה הזו, כך נראה, מונעת לא מעט בזכות הילת המייסד, כפי שציין רוברט פבליק מחברת דקוטה וולת' (Dakota Wealth): "למה שתחזיק במניה? זה בגלל היוקרה שאילון מאסק מביא איתו".  כל זאת מתרחש ברקע למבנה שליטה ריכוזי במיוחד, בו מאסק שומר על רוב מוחלט מזכויות ההצבעה (כ-84%) באמצעות מניות סוג B. המייסד והמנכ"ל שלה, אילון מאסק, ישמור על אחיזתו בה ובמניותיה. SpaceX. צילום: אילוסטרציה. Shutterstock תמחור של "בועה"? איך שלא מסתכלים על זה, הטירוף סביב ההנפקה מעלה תהיות לגבי הצדקת השווי הפנומנלי, במיוחד כשמדובר בחברה עתירת הון ותשתיות. למרות ש-SpaceX נהנית מיתרון שוק עצום – המשימה לעמוד בציפיות תהיה מאתגרת. כפי שהסביר פרופ' אסוואת' דאמודראן מאוניברסיטת ניו יורק ל-SpaceX Stock: "לחברה יש יתרון עלות כה חזק וארוך טווח על פני מתחרותיה… שהעניק לה נתח שוק של מעל ל-80% משוק השיגורים ב-2025".  ג'ייסון סימפקינס, עורך ומנתח השקעות ב-Wealth Daily, מתח ביקורת חריפה על תמחור החברה והזהיר כי מכפיל הכנסות של קרוב ל-100 נמצא הרחק מעבר לרף ההיסטורי (מכפיל 30), שמעליו שווקים נוטים לזהות תמחור של "בועה". לדבריו, הפרופיל הפיננסי של SpaceX ומבנה השליטה הריכוזי שלה פשוט אינם מצדיקים את המספרים: "אלו מסוג הבעיות שאמורות לעורר אצל כל משקיע סביר הסתייגויות רציניות מלרדוף אחרי ההנפקה הזו בכל שווי שהוא – על אחת כמה וכמה בשווי של צפונה מ-1.8 טריליון דולר", קבע. ברוח דומה, גם באתר החדשות הכלכלי 24/7 Wall St ציננו מעט את ההתלהבות וסיפקו אזהרה פשוטה לציבור לקראת המהלך: "משקיעים חכמים צריכים להפריד בין החברה לבין מחיר המניה שלה".