טקסט הפתיחה של מצעד 2023 דיבר על מפנה בדברי ימי הטלוויזיה. השביתות הארוכות של איגודי השחקנים והכותבים, שנחתו על תעשיית הטלוויזיה אחרי שעמדה להיחלץ סוף סוף מקשיי הקורונה - הביאו לקבירתו הרשמית של עידן ה-Peak TV. כמות הסדרות שהזמינו האולפנים וגופי התוכן בארה"ב נחתכה ב-25% בשנה שעברה, וכשיגיעו הנתונים הרשמיים על 2024 בשבועות הראשונים של 2025, סביר שנגלה שהמגמה הזאת נמשכה. אלא שהצמצום בכמות התוכן היה רק החלק הראשון של המהפכה, ובדיעבד גם המרכיב הפחות מדכא שלה. מדהים להיזכר, אבל רק לפני חמש שנים עסקה התעשייה בעידן חדש, תור זהב טלוויזיוני שבו יש מקום לכולם ולכולן. תקציבי עתק נחתו מכל עבר וחיפשו כל פיסת תוכן שניתן להוסיף לספריות הנבנות, כדי להצדיק את דמי המנוי החודשיים של המנויים במלחמת הסטרימינג הגדולה. אלא שכפי שידענו כבר בזמן אמת, אין בן אנוש שמסוגל לצפות בכל כך הרבה תוכן, או חצי או רבע ממנו, בוודאי כשלא מעט ממנו נוצר רק כדי למלא מקום. גופים ששמו את אצירת התוכן במוקד העשייה (כמו אפל טי-וי פלוס) נדרסו על ידי הגישה שמשכפלת ומשלשת את כל מה שעבד פעם - עד שהפכה לבלתי כלכלית בעליל. התוצאה היא "תיקון" שלוקח את הטלוויזיה אל המקום הבעייתי שאליו נקלעה תעשיית הקולנוע בשנים האחרונות. המנהלים הבכירים באולפנים, מחוזקים בכספים וברצונות של בעלי המניות ו-וול סטריט, לוחצים להיצמד כמה שיותר לקניין רוחני קיים. יצירות מקור שזקוקות לאמון ולאומץ מאחוריהן כדי לייצר יש מאין, או יצירות נישה, שמראש פונות לקהלים ספציפיים, הן זן הולך ונעלם. מצגות המשקיעים נבנות כך שהשמות הגדולים יהיו כאלה שכבר עשו סיבוב מוצלח קודם בגרסה אחרת.

מכל ההרגלים המעצבנים ש"הכוכב הבא" הכניסה לחיינו ואיכשהו למדנו לחיות איתם, אפשר לציין את ההערות של השופטים והמנחים (בינינו, קו מטושטש במיוחד מפריד ביניהם) בזמן הביצועים של המתמודדים. מילא היה מדובר בהערות מחכימות או מעניינות במיוחד, אבל מדובר - ואלה רק מהתוכנית האחרונה - ברצף הערות שנלקחו מפרלמנט רחוב, כמו "ביצוע פגזי", "וואו, וואו, וואו" ו"הוא/היא הכי טוב.ה בתחרות" (שנאמר כמעט על כל מתמודד ומתמודדת). מתעלה על כולם, כמובן, השופטת שירי מימון, שכבר שנים "מפרגנת" בכך שהיא שרה בזמן הביצועים של המתמודדים. לא ברור אם זה עוזר לה לשמוע טוב יותר או פשוט הרגל מגונה של גניבת ספוטלייט, אבל צריך להגיד את האמת - זה מציק ומביך. ומילא הביצועים עצמם לא היו טובים מספיק, אבל העונה מלאה בכל כך הרבה מתמודדים טובים, אפילו בתוכנית אתמול שהייתה חלשה יחסית היו כמה ביצועים נהדרים, בראשם הביצוע של אביעד קליין ונתלי צפר ל-"You Are The Reason" של קאלום סקוט וליאונה לואיס. אני שם את כובע האיתי לוי שלי ואומר שהם ללא ספק שני הווקאליסטים הכי טובים העונה, גם אם שניהם לוקים באלמנט חשוב במיוחד - הכריזמה. שיחות הסלון עם אסי ורותם ממשיכות להיות החלק הכי לוחץ ומעייף של העונה, ונראה שהוכנסו לתוכנית בכוח כדי שלא נשכח את הנוכחות של המנחים. מלבד ההזדמנות לבהות בכלב המהמם של רותם סלע, שעושה חשק לחפש את הכרית הכי פרוותית שיש לכם בבית ולהתחיל בסשן ליטופים, השיחות של המנחים הכי לוחצים בטלוויזיה עם המתמודדים הן לרוב קרינג' מתמשך. קחו למשל את ה"ריאיון" שערכו לפריפולוב מונגוזה ואיתי פז, שצומדו אתמול לביצוע "Can't Help Falling In Love" של אלביס פרסלי. כמות ההערות והבדיחות הדודתיות על המתח המיני (הלא נוכח, יש לציין, בין השניים) עשתה תחושה של לייב משיחות הסלון עם סבתא שלכם. עם כל הביקורת (המוצדקת) שאסי עזר חוטף בשנים האחרונות, שנובעת בעיקר מחשיפת היתר שלו והווליום המוגזם שלו על המסך, לא צריך להוריד מהיותו מנחה מצוין, אבל לפעמים, כמו ב"כוכב הבא", הוא נראה כמו מי שפשוט התאהב בדימוי של עצמו ולא יודע מתי להפסיק את ההצגה למצלמות. תוסיפו לזה את העובדה שהדואט בין השניים, שדווקא זכה למחמאות רבות משולחן השופטים, היה בינוני במקרה הטוב, עם שני מתמודדים שהגוון הקולי שלהם לא מחמיא אחד לשני, ואפשר לסכם את זה כרגע המאכזב של התוכנית.

המייל האיקוני של וואלה, האתר שבו אתם גולשים כעת, מגיע סוף-סוף לפריים טיים של קשת 12: הערב, בפרק של "בקרוב אצלי" שישודר לאחר החדשות, מגיעה דסי (עדי חבשוש) למשרדים של וואלה ודורשת בואכה משכנעת את המנכ"ל שישחזרו לה את הסיסמה למייל בוואלה משום שהיא לא זוכרת את הסיסמה למייל של יאהו ולא למייל של וואלה "ויש לופים". בין אם יש לכם מייל של וואלה ובין אם לאו - מוזמנים לצפות בקטע הקורע מתוך "בקרוב אצלי".

עיתונאי חדשות 12 מנחם הורוביץ עבר אירוע לבבי שבעקבותיו הוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ לב בבית החולים בילינסון. לאחר שטופל שם, הוא שוחרר כעבור מספר ימים. הורוביץ לוואלה תרבות: "אני חוזר במהירות לאיתני. קשה לדעת ממה זה נובע, אולי זה קשור לשנה הקשה שעברנו"

אלפי ישראלים התכנסו בהיכל התרבות לחוות את "בחזרה לעתיד" בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, והוכיחו שהקסם של הסרט האהוב והפסקול האייקוני שיצר אלן סילבסטרי חזק היום כמו לפני 40 שנה. אל תהיו צ'יקן, הגיע הזמן לחזור לעתיד של 1985

בגיל מופג של למעלה מ-90 שנה, מת ברט - הקרוקודיל שכיכב בסרט שנחרט בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. "הוא לא היה רק תנין, הוא היה כוח טבע ותזכורת לעוצמה ולפאר של היצורים המדהימים האלה"

במופע "שיחה ממתינה", מאיה האן ונדב רוגל משלבים ספוקן וורד, מוזיקה ומערכונים על הבעיות הקיומיות של כולנו מנקודת מבטה של מוקדנית