חברת הכנסת טינפה על ערבים בריאיון אצל לוסי אהריש בלי לדעת שלוסי עצמה ערביה, מוטי קסטל "ראיין" את נתניהו, רפי רשף הדהים את ניר ברקת - ועוד כמה רגעים מביכים ששודרו השבוע בטלוויזיה

בריאיון הביעה הזמרת תמיכה מלאה בעדותה של טאיסיה זמולוצקי. ואמרה כי צפייה בריאיון עמה שברה את לבה. מסיקה שיתפה פעולה עם גולן מספר פעמים בעבר, מה שהקים עליה ביקורת רבה. הפעם בריאיון היא מדגישה כי "יש דברים שהם פשוט מגעילים ולא מוסריים" וקוראת לגולן להתנצל

ביולי 2022 הופיע הזמר עומר אדם בפארק הירקון והותיר אלפי מעריצים מאוכזבים וזועמים בשל ההופעה הקצרה שארכה שעה בלבד. הרשתות החברתיות התמלאו מיידית בתלונות כלפיו ומספר ימים לאחר ההופעה הוגשה לבית המשפט בקשה לתביעה ייצוגית נגד עומר אדם וההפקה שלו על סך 2.5 מיליון שקל. היום נמסר כי התובעים משכו בחזרה את התביעה - ובית המשפט המחוזי בחיפה אכן סילק את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית בתצהירים שהוגשו מטעם התובעים נכתב כי לאחר שעיינו ולמדו את תשובת הנתבעים והתוודעו לכל העובדות, הטענות והנתונים, אשר בחלקם לא היו ידועים להם בזמן הגשת הבקשה, התברר להם כי לא היה מקום להגיש את התובענה האמורה וכי הם "מצרים על הטירדה ועוגמת הנפש" שנגרמה לנתבעים כפועל יוצא מהגשת התביעה והפרסומים השונים שהתלוו למהלך זה. פי.איי.אי וקופות תל אביב יוצגה בתיק האמור על ידי עו"ד אמיר אלטשולר, עדי אמיתי ונטע יוסף מרדכי; התובעים יוצגו ע"י עו"ד גיא אלון.

השבוע קיבלנו, באדישות מסוימת, את פניה של השנה האזרחית החדשה. במדינה שלוקה בעייפות מצטברת קולקטיבית, החלפת השנה היא אירוע מעולם המיסוי יותר מאשר סיבה להרים כוסית בהתרגשות. בהתאם, גם הפרק הראשון לשנה החדשה של "ארץ נהדרת" היה חגיגי בערך כמו הגשת דוח שנתי למס הכנסה. לא פרק רע בהכרח, אבל הכל בו הרגיש קצת מוכר מדי - ולא רק בגלל שסגמנט "עוד כותרות" שודר פעמיים בטעות. קשה להעביר ביקורת על מי שצריכים להמציא מדי שבוע דרכים חדשות לעקוץ ולפרשן את אותן הזוועות, אבל כשהשרים רגב, בן גביר וסמוטריץ' נכנסו לאולפן לצלילי We Are the Champions היה קשה שלא להרגיש שכבר היינו במשחק הזה. התחושה המוכרת - שלא נאמר ממוחזרת - התעצמה במערכון הסיום מסדרת "המושבה הישראלית ביוון", שהוקדש כולו לרעיון של חנוכה מנקודת מבטם של היוונים. בדיחה לא רעה בביצוע מוצלח, רק שראינו אותה כבר ב-2012 עם פרק טקס יום הזיכרון של פורים במערכוני הכור האיראני. את הפרק פתח מערכון בו נתניהו מתעורר מניתוח ולדאבונו של ראש הסגל צחי ברוורמן (שרון טייכר) מתחיל לדבר על החזרת חטופים וביקור בניר עוז. הוא אפילו מציע לשלם מיוזמתו בכרטיס אשראי. כשברוורמן מתלונן על כך לצוות הרפואי, מתברר שבמקום הסרת ערמונית בוצעה בו השתלת לב (תחת ההסבר "כל הרופאים הטובים עשו רילוקיישן"). מאוחר יותר בפרק יגיח ראש הממשלה, מינוס הלב והערמונית, שוב באולפן, לאחר שבן גביר/שחר חסון יצהיר שהוא יכול לגרור אותו לכנסת גם עם אינפוזיה, כלומר, "העמוד של הטרופית". החיקוי של ראש הממשלה, כמו זה של מירי רגב, כבר התרחק שנות אור מדמותו של נתניהו האמיתי - כשהשוני העיקרי הוא מידת האנרגיה. נתניהו בגרסת מריאנו מאופיין במימיקות של דמות מצוירת וזז כמו שחקן תיאטרון שמנסה ללכוד את תשומת לב הצופים בשורות האחרונות. ראש הממשלה האמיתי עושה את אותם הדברים המוזרים שבן דמותו הטלוויזיוני עושה, אבל לאט ועם פרצוף של "יכולתי להיות עכשיו בשנ"צ". אפשר להבין אותו, אנחנו חיים בזמנים מעייפים.

הדרמה הלופתת "ניתוק", הקומדיה הנעימה "טד לאסו" ומותחן הריגול הציני "סוסים איטיים" הם רק חלק מהסדרות המדוברות של אפל. ריכזנו עבורכם את הסדרות המומלצות בשירות, מדרמות היסטוריות מרהיבות כמו "פצ'ינקו" ועד סדרות מד"ב שאפתניות כמו "המוסד" ו"עבור כל האנושות"

מאז שהצטרפה לספרייה האינסופית של נטפליקס לפני כשלושה שבועות, "מאה שנים של בדידות" ("One Hundred Years of Solitude") - הסדרה החדשה המבוססת על יצירת המופת הספרותית של זוכה פרס נובל לספרות, גבריאל גרסיה מארקס, שתורגמה ליותר מ-46 שפות ומכרה מעל 50 מיליון עותקים - מקבלת ביקורות נלהבות כמעט מקיר לקיר. שמונת פרקי העונה הראשונה של הסדרה (עונה שנייה בת שמונה פרקים צפויה לעלות ב-2026) כבר זכו לכינויים כמו "מאסטרפיס טלוויזיוני", "הסדרה הגדולה ביותר של נטפליקס בשנים האחרונות", והיו אף שאמרו: "אפילו מארקס בעצמו היה שמח מהסדרה הזאת". אין לי כוונה לפוצץ את הבלון הגדול שמרחף מעל העיירה מקונדו (עוד עליה מיד). האמת היא שמדובר בעיבוד מרשים לעין, עם ערכי הפקה גבוהים וכמה מטובי השחקנים שיש לאמריקה הלטינית להציע. אך בשורה התחתונה, יצאתי ממנה עם שתי מסקנות עיקריות: היא ארוכה מדי ובעיקר מפוספסת.

בתחילת שנות ה-80 משחזר לודוויק את סיפור אהבתו האסורה ליאנוש במחנה קיץ בפולין הקומוניסטית, כשהשניים מצאו עצמם בצדדים מנוגדים של המתרס הפוליטי. קראו פרק ראשון מתוך רומן הביכורים של תומש ידרובסקי, שנבחר לאחד מספרי השנה הטובים של הגרדיאן, NPR והדיילי אקספרס

דניאל וייס היה ב-7 באוקטובר בביתו בקיבוץ בארי ובמשך שעות החזיק את חלון הממ"ד מחשש שהמחבלים יגיעו גם אליו. "דווקא אז, כשהיינו בין חיים למוות, בסכנת חיים מיידית וממשית, כשהייתי הכי לחוץ וחרד, נפלה עליי ההבנה שאת הרוח אף אחד לא יוכל לקחת לי", הוא משחזר בריאיון ל'סופ"ש שלו'. "מה שקרה זה שהרגשתי זרמים בכל הגוף וקיבלתי כוח שלא היה לי לפני כן. מאז כל מה שעשיתי זה להקשיב לגוף. בסוף היום הייתי מותש. החיים חזקים מהכול. זה לא מובן מאליו שנשארתי בחיים. התעוררתי בבוקר שאחרי, הסתכלתי על הגוף שלי ושאלתי את עצמי 'ומה עכשיו?'. החלטתי לתת ללב שלי להנחות אותי וזה מה שהציל אותי. ככה אני חי את החיים. אני מסתכל קדימה. אני מרגיש מה הנפש שלי רוצה ואז הולך לכיוון הזה". מתי באותו יום הבנת שמשהו אולי קרה להורים שלך? "בשעה 12 בצהריים ראינו שהם לא מסמסים לנו כבר שעתיים והתחלנו לדאוג. הבנו שזה חריג". מחבלים ניסו לפרוץ גם לבית שלך? "בשעה 14:00 היו דפיקות בדלת וקלטנו שמחבל נכנס לדירה לידנו. שמענו אותו מתעסק בדברים בדירה אחרת והבנו שהוא דילג על הדירה שלנו. רק אחרי הצהריים באו לחלץ אותנו ורק אז התפנינו רגלית מהקיבוץ".