בכתבות הקודמות דיברנו על סוגי ה"סייבר" השונים, והתמקדנו בסייבר התקפי-מדינתי. אני רוצה לקחת צעד אחורה ולדבר על ה"סייבר" הישן והטוב, זה שכולנו מכירים (או חושבים שאנו מכירים)- פשיעת סייבר, או בשמה הלועזי Cyber Crime. על פי UNDOC (סוכנות האו"מ למלחמה בסמים ובפשע) פשיעת סייבר היא פעילות בלתי חוקית שמבוצעת באופן דיגיטאלי כנגד רשתות מחשבים, מערכות ממוחשבות, מידע, אתרי אינטרנט, או פיתוח אמצעים טכנולוגים שמסייעים לפעילות שכזו. פשיעת סייבר שונה מפשיעה רגילה בכך שהיא אינה מכירה בגבולות גיאוגרפיים וניתן לבצעה במאמץ ובסיכון קטנים יחסית לפשיעה מסורתית. פשעי סייבר בוצעו כבר בשנות ה-70 (בעיקר גניבה מחברות טלפון), והרשעה ראשונה בפשע סייבר התרחשה בשנת 1981, כשאמריקני בשם איאן מרפי פרץ לחברת AT&T ושינה תעריפי טלפון בשעות שיא. אולם, עד האימוץ הגלובלי של רשת האינטרנט הפשעים הללו בוצעו בעיקר על ידי עובדים בחברות עצמן, או שבוצעו למטרות של שעשוע או בחינת יכולות של המפתחים (כגון פיתוח הווירוס הראשון)- ולא למטרה כספית. שנות ה-90 הביאו איתן שלוש מגמות שביחד נתנו פוש אדיר להתפתחות פשעי הסייבר. המגמה הראשונה היא התפרקות הגוש הקומוניסטי, שהביאה למשבר כלכלי חריף במדינות ברית המועצות ובנות חסותה. השנייה היא האינטרנט, שבזמן קצר מאוד חיבר מדינות ויבשות, והשלישית היא אימוץ של מסחר מקוון תוך שימוש בכרטיסי אשראי. כך נוצר מצב שבו אדם משכיל אך עני מאוד במזרח אירופה - נניח, אוקראינה - יכול להתחבר לרשת האינטרנט ולהזמין מוצרים מאתרי מסחר. לא עבר הרבה זמן ואותם אנשים למדו לגנוב פרטי כרטיסי אשראי, לסחור בהם ולהזמין סחורות יקרות, שאחר כך הומרו לכסף מקומי. וככה התנהלה שרשרת האספקה של הפשיעה באינטרנט באותן שנים: ארגוני פשיעה אספו כמויות אדירות של כרטיסי אשראי (לא הכרטיסים עצמם, רק הפרטים שלהם) ממדינות עשירות, הציעו אותן למכירה בפורומים מיוחדים ברשת האפילה, וגופים אחרים רכשו את הכרטיסים הללו למטרות שונות. כך נולדה תעשיית הכרטיסים - Carding בלעז, שהייתה המנוע שתידלק את תעשיית פשיעת הסייבר ב-20 השנים הראשונות לקיומה.

סגרי הקורונה גרמו לרבים להיתקע בביתם עם הרבה זמן פנוי. לא מעט בחרו לנצל את הזמן כדי לרכוש כישורים חדשים - כגון שליטה באנגלית. הכירו את היזם שמציע דרך לעשות זאת במהירות ובנוחות

מעבדת המחקר של פורסקאוט מפרסמת היום דוח חדש המנתח את רמת אבטחת הסייבר של מוסדות בריאות בשנת 2020. הדוח, המספק בין היתר השוואה למחקר דומה שנעשה בשנת 2019, מגלה בעיות משמעותיות הנובעות משימוש במערכות ותיקות