נתניהו (ותומכיו) עסוקים מאז תחילת ההפיכה בניסיון לצרוב את ההפיכה המשטרית כתמונת מראה של הסכם אוסלו או ההתנתקות (תלוי מה מתאים יותר באותו רגע או בתאריך). השיא היה אמש (שלישי) בשידור שתוכנן להיות בלעדי בחדשות 12 על חשיפת פרוטוקולי ישיבות הממשלה שדנו בהסכם - ושתומרן בהתאמה לאותו קו. למרבה המזל, הודות לחשיפת וואלה על הדיל המוזר בין ארכיון המדינה שסחר מול חברת החדשות החזקה בישראל בחומרים ממלכתיים, אלו שוחררו לבסוף לכלל המערכות והציבור הישראלי זכה לעיצוב מציאות קצת פחות חד צדדי. לפני כן, חשוב לומר: ייתכן מאד והסכמי אוסלו היו טעות. לא סתם טעות, טעות מרה שעלתה בחיי מאות ישראלים (ואלפי ערבים). זה לא דבר של מה בכך או שאפשר לזלזל בו. במובן זה, הימין הישראלי מתנגד הנסיגות צודק, כמו גם בטענה שרבין איתגר לא פעם את הדמוקרטיה הישראלית כדי לקדם את אותם הסכמים בעייתיים. אין פה ויכוח על העבר אלא על העתיד. בימין אוהבים לחזור בגיחוך על טענת הנגד לטענות הסימטריה שלהם: "זלא"ד (זה לא אותו דבר). אבל מה לעשות - זה באמת לא אותו דבר. גם אם אוסלו הסתבר כטעות, מדובר היה בסיכון מחושב שלקחה הממשלה (קריאה מהירה בפרוטוקולים שפורסמו משקפת את ההתלבטות והחששות). זה לא ההבדל היחיד: קל לטשטש, אבל העובדות הן שבראשית הדרך הייתה לאוסלו תמיכה יחסית רחבה והביקורת על ההסכם לנוכח כישלונו, היא במידה רבה חוכמה בדיעבד. עיינו ערך קמפ דיוויד 78 - גם הוא הימור שסבל ממתנגדים - ולבסוף הצליח. המהפכה המשפטית היא נושא אחר לגמרי, ושונה לחלוטין. מישהו באמת חושב שפוליטיזציה של מינויי שופטים היא שיפור?