"אני האימא של הילד שירביץ לבן שלך בבית הספר השנה ואני לא גאה בזה, אבל אני כן גאה בבן שלי!", כותבת גל, אם חד הורית לדוידי בן 6.5. "קיבלתי טלפונים מאיימים מההורים"

מדובר באחת המשימות הקשות שעומדות בפנינו כהורים: מצד אחד לאפשר לילדים שלנו להרגיש מספיק נוח לשחרר עלינו תסכולים, מצד שני להישאר זקופים ולא מבולבלים כשאנחנו טובלים במיץ של הזבל שהרגע נשפך עלינו. איך נצליח ולמה זה כה חשוב

המצב הכלכלי הדחוק נוכח בחיים שלנו כל הזמן: בדירה הקטנה אליה לא ניתן להזמין חברים, בגן של הבנים שאנחנו אף פעם לא תורמים לו כלום, ברכב של מקבלי המלגה שבו אנחנו נוסעים. כולם יודעים וכולם רואים, וזה לא נעים

שנים של בדידות וריקנות, בלי ארוחות משפחתיות ובלי מפגשים עם הנכדים; ככה רובנו מדמיינים את הבגרות והזיקנה של מי שיבחר שלא לעשות ילדים. אבל האם זה באמת נכון? יאנה פבזנר בשן, בת 37 ומתלבטת, נפגשה עם נשים בנות 50, 60 ו-70 שלא הפכו לאמהות, ושמעה מהן איך נראית ההתבגרות בלי להקים משפחה