השנה יום העצמאות ויום הזיכרון נראים אחרת. מאוד אחרת. המלחמה עדיין לא נגמרה ולא מעט מאיתנו מרגישים שהם נלחמים עבור עתידה של המדינה. במסגרת זו החליטו קהילות וקבוצות שונות להתכנס יחד להקראת מגילת העצמאות: "המילים של המגילה גורמות לי להרהר שוב ושוב על הקשר שלנו אחד עם השני, הקשר שלנו עם העמים האחרים והחיבור שלנו למקום הזה"

איריס חיים איבדה את בנה יותם ז"ל שנחטף מביתו בכפר עזה בשבת השחורה, ברח משוביו אך נהרג בשוגג על ידי כוחות צה"ל. רגע לפני שתשיא משואה הערב היא מדגישה: "אני לא נמצאת ב'למה' בכלל. ככל שקיבלנו יותר מידע על האירוע זה לוקח אותך ומושך אותך, אבל אני לא נופלת למקומות האלה"

דבורה היתה ילדה חרדית בת 19 כשהתחתנה ועברה עם בעלה הטרי לאוסטריה. רק שאז, אחרי שנולדו להם שתי בנות, הוא החליט שהם חוזרים לארץ ואז התגרש ממנה, והיא מצאה את עצמה ללא עבודה וללא אמונה בעצמה: ואז, החלטתי לעשות שינוי, לעמוד על שתי רגליים – ולצאת לעצמאות"

כשד"ר יעל אדמי הייתה בת 12 אחיה הבכור נהרג במלחמת ההתשה. בהלוויה היא הבטיחה לאימה שני דברים: שהיא תביא לה הרבה נכדים, ושתביא את השלום. כאימא לשישה ילדים וסבתא לעשרה נכדים, הבטחה אחת היא קיימה. את ההבטחה השנייה היא מנסה בכל כוחה לקיים, וגם עכשיו היא לא מוותרת על התקווה

ב-7 באוקטובר הסתתרו בני משפחת בכר בממ"ד ביתם שבקיבוץ בארי במשך שעות ארוכות. המחבלים פרצו פנימה ורצחו את האמא דנה ואת כרמל בן ה-15. אב המשפחה, אבידע, נפצע ואיבד את רגלו: "יש לי זיכרונות מהממ"ד אבל אני לא חושב עליהם, אלא מדחיק אותם הצידה. חובתי לבנות מחדש את הבית והמשפחה"

הזוג שהתאהב לאחר כמה חודשי מילואים משותפים, אלה שנפגשו בסטורי השידוכים של מאיה ורטהיימר, ואלה שהחזיקו אצבעות שהקשר ישרוד את עזה: חמישה זוגות טריים שהכירו במהלך המלחמה מספרים איך נרקמת זוגיות מפתיעה בצל המרחק, האובדן והחיים שהשתנו ללא היכר. על דבר אחד כולם מסכימים: המלחמה הייתה חלק בלתי נפרד ממה שגרם להם להתאהב

זוהר שחר כותבת לאביה ירון ז"ל על בילי אייליש: "תכננו ללכת יחד להופעה שלה. לא מסוגלת להאזין לה בלעדיך". אופק מבין את התפקיד שקיבל לאחר שאחיו אושר ואביו קובי נרצחו: "אמלא את החוסר". ואסול נסראלדין מספרת בכאב על החלל שנפער בליבה עם מותו של אביה לוטפי: "למה לא ניצלת?"