לשחר אשבל, אבי החתן שבשמחתו ננעצו סכינים בתמונות והונפו רובים באוויר, היה הסבר משכנע להתפרצות הפסיכוטית הזו: "זה רק היה בשיר אחד", אמר, "שהוא מתלהם". אז למה לא אמרתם קודם?

מחזה אמריקאי על מה זה "להיות יהודי", המשלים טרילוגיה על זהות בתיאטרון הקאמרי. משחק מעולה של רביעיית שחקנים, על עם ישראל ש"חי" ופרטיו ממררים איש את חיי זולתו

מעט תנועה המקרינה עדינות ועומק אפיינה את שני המחולות הניסיוניים שהוצגו בתוכנית 1 של פסטיבל ריקודי חדר, בחלל התיבה ביפו. את המחול שלישי אני עדיין מנסה להבין

אף אחד לא מושלם: 2015 לא היתה שנה חזקה במיוחד, אבל בכל זאת היו בה כמה וכמה אלבומים מצוינים

הילדים שלעגו לו בדרך מבית הספר, הפחד הממושך לגלות להורים שהוא הומו והעימות שבעקבות הגילוי, האח הלום הקרב, ורצון הברזל שלו־עצמו: הבמאי ניצן גלעדי, שסרטו העלילתי הארוך הראשון "חתונה מנייר" גרף פרסים בישראל והוזמן לפסטיבלים יוקרתיים בעולם, מספר איך כל זה בא לידי ביטוי בסרט שהגיבורה שלו היא צעירה עם לקות שכלית קלה

ב"חתונה מנייר" מנסה ניצן גלעדי להימנע ממלודרמטיות, מסנטימנטליות וממניפולציות. אבל גם אם זה ראוי להערכה כשלעצמו, ההתכוונות היתרה משטיחה את הסרט

אף על פי שהעונה השנייה נופלת מקודמתה, "טרנספרנט" היא עדיין מרחב מוגן, שחיוני במיוחד במדינה עם כל כך הרבה דחויים ודפוקים

דיסק חדש, שבו רביעיית כלי המיתר "קרונוס" מבצעת מיצירות המלחין טרי ריילי, הוא מעין שער לא מאיים לעולם המוזיקה המודרנית