לא פעם אני שואלת את עצמי איך ייתכן שמדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה משאבים בענייני ביטחון ומלחמה, אבל לא לוקחת אחריות לקבוע לעצמה סדר יום של שלום. כנראה שהאמונה היא ששלום פירושו שקט, ששלום הוא אי לחימה. לכן יש רק תקציב ומשרד למלחמה

במגזר החסידי החליטו האדמו"רים על ביטולה של חופשת "בין הזמנים", הליטאים יקצרו אותה - ובישיבות הספרדיות חולקים הרב הראשי והמרן החדש כיצד לנהוג. במכתב שפרסמו חברי מועצת גדולי התורה, נכתב כי תלמידי הישיבות הגדולות "יישארו כולם בהיכלי הישיבות גם בימי 'בין הזמנים'"

כשהתחילה המלחמה, אמרו שאין זמן גרוע מזה בשביל עם ישראל לצאת למלחמה (כאילו שיש זמן טוב לחטוף טילים ולשלוח אבות ובנים למארבים ומנהרות). אבל משהו השתנה למרות הכל