ההיגיון הטקטי ברור. אלא שהיגיון טקטי אינו תחליף לאסטרטגיה. השאלה אינה רק כיצד טראמפ רוצה לנהל את החודשיים הקרובים, אלא לאן הוא רוצה שהלחץ הזה יוביל

ההסתמכות על מקור מים עיקרי אחד באזור שלנו היא טעות מיסודה, ואת זה יודעים היטב כל מי שמעורבים בניהול משק המים, שמתכוננים לכל תרחיש חירום אפשרי למתקפות סייבר שמשתקות את תעשיית ההתפלה

אני לא חושב שצריך להוריד את "מרד הגנרלים" מהמדפים. אני מעדיף שבדמוקרטיה יתפרסמו גם ספרים שאני חושב שהם שגויים, ושאנשים יוכלו לקרוא, לבקר ולהתווכח איתם. אבל לחופש הזה יש צד שני: חופש הביטוי הוא החופש לדבר. הוא אינו הופך את הנאמר לאמת, ואינו חסינות מהצורך להוכיח טענות עובדתיות חמורות – גם כשהנאשם אינו תובע אותך

השמאל מצוי בוויכוח ארוך עם אלה בצד היהודי המתנגדים להכרה בפלסטינים, אבל בשונה מן העבר הוא סלחן הרבה פחות כלפי הצד הפלסטיני. השמאל החדש דורש צעדי הכרה ממשיים – מהצהרות, דרך חינוך והסתה והיחס לטרור ועד "זכות השיבה". מכיוון שבסוגיות הפרקטיות ישראל היא שנדרשת "לתת", התמורה חייבת להיות ברורה

מבחן העפיפון אינו רק מבחן של העוטף. תושבי גבול הצפון מביטים דרומה כשהם מקבלים החלטות דומות על עתידם. והוא רלוונטי גם ביהודה ושומרון, מול החשש מתרחיש המכונה "היפוך קנים", שבו נשק שנמצא בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים יופנה לעבר ישראל

מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי הפומבי, תקיפות סייבר המכוונות נגד תשתיות אזרחיות חיוניות אינן יכולות להיחשב עוד למעשי פשיעה קיברנטית גרידא או לפעולות איסוף מודיעין לגיטימיות

בניסיונו לחמוק מכתב האישום השלישי נאחז רה"מ בטענות על "מרד גנרלים", אלא שזוהי מלכודת. אם המרד אמיתי, הוא אשם שאיפשר לצבא לגדול למידות הללו תחתיו. ואם הוא אינו אמיתי – הרי שהוא מפרק את אמון הציבור בצה"ל רק כדי להציל את עצמו

את מפיצי הקונספירציות האמת פשוט לא מעניינת, ואין שום סיבה להניח שהיא מה שמניע אותם. המוטיבציה היא פוליטית לחלוטין, וחוסר הגבולות הוא פשוט חוסר גבולות