בהכירנו את יו"ר ועדת החינוך, חבר הכנסת צבי סוכות, נער גבעות לשעבר שלא שירת בצה"ל, סביר שהוא מבקש להצטרף למקעקעים את דמותו המוסרית של צה"ל בטענה השקרית שערך הניצחון אינו מופיע ברוח צה"ל, למרות שהוא הערך הראשון שמופיע בה

בימים האחרונים פנה סאמי אבו שחאדה לבנט, ליברמן וגנץ בקריאה לקחת את מנסור עבאס כשותף ל"טנק". זו אמירה שאינה יכולה לעבור על סדר היום הציבורי ללא השלכות. היא משקפת תפיסה שלפיה ניתן לפעול במסגרת דמוקרטית ובתוך המדינה, אך להתנגד בפועל לשותפות אזרחית אמיתית. פוליטיקה כזו אינה יכולה לייצג את הציבור הערבי

בקרוב נראה את שמחי מסתייג מהתוכנית לשריין אותו בליכוד. אחרי שיגיע החיבוק ברשתות ובאולפן 14, צריך יהיה להביא את המנדטים, לשלוף את הקשית ולהתחיל לשאוב. שמחי ידבר על אחדות ונחישות איתנה. זה יישמע כמו אוסף קלישאות, אבל יאיר לפיד עשה מזה קריירה ועשרים וארבעה מנדטים

כחצי מיליון פעוטות בגילי לידה עד שלוש חיים במדינת ישראל. כשני–שלישים מהם נמצאים במסגרת שעליה יש פיקוח כלשהו. כך, על דרך השלילה, מתברר מספרם העצום של ילדים במסגרות ללא פיקוח כלל

יותר משנתיים אחרי 7 באוקטובר, נדמה שהלקחים לא הופנמו: חיזבאללה חוזר להתעצם וסוריה התרחקה משיחות הנורמליזציה, אך יש מי שכבר שב להתמכר לשקט בצפון

רק לחשוב כמה עוד מעונות שהם מעין מחסן לאפסון תינוקות, כמו זה שנחשפנו אליו אתמול, קיימים בישראל. רחוק מהעין הציבורית, באקס-טריטוריות של המדינה

בעוד שחלק מתומכי נתניהו טוענים ל"ניצחון מוחלט", על פי לא מעט ממתנגדיו הוא דווקא הוביל אותנו לתבוסה אסטרטגית. העובדות מספרות סיפור אחר, שאינו חד-משמעי

החוזים המגזריים הפרוצים יצרו עבור המדינה והחברה בעיות שאיש לא יודע לפתור. האם מישהו נותן את הדעת על היקף הפגיעה בילדים החרדים, שאיש לא לוקח אחריות על חינוכם ולפעמים גם על בריאותם ושלומם?