הקריירה של המפיקה והזמרת פינק פנתרס נראית אולי כמו רצף רגעים ויראליים, אבל בפועל מדובר בתכנון מדויק: מילדה שגדלה בבית עם שורשים של שחמט תחרותי היא הפכה לאחת הדמויות המסקרנות בפופ הבריטי. עם אינספור להיטים שסוחפים את הרשת, זכייה תקדימית בפרסים והופעות בלתי-נשכחות, היא מוכיחה שהעשייה שלה היא כוח שקשה להתעלם ממנו

ההדחה של גאיה קלדרון מהבית מדגישה עד כמה הפער בין סיפור הרקע המטלטל שלה לבין הדמות שעל המסך היה גדול - ובדרך חושפת ליהוק שהימר על טראומה במקום על אישיות. במקביל, העונה ממשיכה לשקוע בוויכוחים על זוגיות, כבוד ושטיפת כלים, במקום לספק רגעים עם עומק או אמירה והאסקפיזם שלנו נותר שטוח במיוחד | ריקאפ

לפי גורמים עמנואל אלבז-פלפס ביקרה את אייל ברקוביץ׳ וכינתה את התוכנית "מוריה וברקו" "תת-רמה" רגע לפני עלייה לשידור. בתגובה תהה המגיש מדוע היא ממשיכה לבוא לפאנל וביקש ״שלא תגיע יותר״. "הדברים, כפי שמנוסחים פה, לא נאמרו מעולם", מסרה העיתונאית; ברקוביץ׳ אישר את הפרטים אך סירב להגיב

הלך לעולמו האמן עודד פיינגרש, מחלוצי הפופ ארט בישראל וחתן פרס דיזינגוף. לאורך שנות פעילותו ביסס מורשת אמנותית ענפה שחיברה בין ריאליזם נוקב לאהבת הארץ והמשיך ליצור ולכתוב עד ימיו האחרונים

בלעדי למנויי ידיעות+: . רומן מצחיק על גארי, בחור נמוך יחסית ובודד מאוד, שנקלע לשיחה ארוכה עם בחורה מסתורית בפאב. הוא לא קולט את שמה, אבל זה לא מפריע לו להתאהב. מוגש בהמשכים, חלק נוסף מדי יום.  והפעם: גארי מנסה למצוא את קלמנטיין

שיתוף הפעולה בין נינטנדו לאילומיניישן ממשיך להדפיס כסף, עם סרט ההמשך הזה, שמעמיס עוד דמויות, עוד רפרנסים ועוד רעש צבעוני לעיניים. אבל מאחורי המעטפת המלוטשת מסתתרת שוב עלילה מפוזרת שמרגישה כמו פרסומת יקרה במיוחד למותג, ופחות כמו סרט שמצדיק ביקור בקולנוע

מארק וולברג ופול וולטר האוזר נפגשים בקומדיה חדשה שמנסה להחיות את רוח סרטי "שני האהבלים נגד העולם" של שנות ה-90 וה-2000 - ולא סתם אלא עם עם פיטר פארלי ("טיפשים בלי הפסקה") מאחורי המצלמה, והרבה בדיחות מתחת לחגורה. אבל בין נוסחה שחוקה לכימיה מקרטעת, "כדורים ברשת" נשארת בעיקר זיכרון חיוור של ז'אנר שפעם ידע להיות מטופש הרבה יותר - וגם הרבה יותר מצחיק

אחרי עונה ראשונה מבריקה, "עצבים" (BEEF) חוזרת עם דמויות חדשות וסיפור אחר לגמרי, שבמרכזו אמירה על קפיטליזם ופערים בין עשירים לעניים - רק חבל ששמענו אותה כבר אינספור פעמים. כמו הקאנטרי היוקרתי שבו מתרחשת הפעם העלילה, העונה השנייה היא יצירה שאפתנית ופוטוגנית, אבל נעדרת הומור ולב