אראל סג"ל הוא חבר שלי. עיתונאי ותיק. הרבה שנים הוא כותב. הרבה שנים הוא משדר ברדיו. בשנה האחרונה הוא אחד המגישים של "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית. גם אביעד פוהורילס הוא חבר שלי. רשימת הליכוד שנבחרה השבוע עשתה לו מצב רוח רע במיוחד. עד כדי כך רע שהאיש הטוב הזה איבד את הצפון ובטקסט מתלהם, בטור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"מעריב", שיחרר את כל מה שעל ליבו. במרכז הטור הוצבה תמונתו של סג"ל, מראיין את צחי הנגבי ואת משה פייגלין למחרת בחירתם. באולפן אחר, ...

מיהי בעצם הרשות הפלסטינית הזו? כמה אלפי פעילים בני 70-80, שרובם הגיע מתוניס בחסדי אוסלו, החיים מכסף ישראלי ואמריקני, מוגנים בידי כוח מקומי המאומן בידי האמריקנים ובידי צה"ל, תוך שרתמו את האזרחים האומללים שלהם לתועלתם. עם תל"ג לנפש של כ- 1,500 דולר (לעומת 32 אלף לנפש בישראל) אין שום יכולת למדינה, וקבע זאת רק השנה גם הבנק העולמי. אך אבו מאזן ואנשיו חושבים שדי במילה "מדינה" כדי שמעשה כשפים, תהיה כזו.

המאבק הציבורי בריכוזיות במשק לא היה מתרחש לולא יוזמה עיתונאית ועבודת מעקב עקבית ועיקשת. מבחינת הנגיעה לחיינו, המאבק לטיהור המפלגות הדמוקרטיות חיוני עוד יותר

הרחבת השופט רובינשטיין את תחולת החיסיון העיתונאי היא בשורה מעודדת, אבל אסור לשגות באשליה שהיא מבטיחה את מלוא ההגנה הנדרשת לעיתונאי ולמקורותיו

תקרית שולית בין פרשן מקומון חיפאי לבין עוזר מאמן טרי מספקת הזדמנות להתבונן שוב בליקוי המאורות הקבוע בתקשורת הספורט: הכל אישי