כנרת רובינשטיין, מקטע מתוך הסיפור "השתתפות עצמית", המופיע באסופה הדיגיטאלית "שולחן לאחד" (סיפורים על בדידות) בהוצאת "בוקסילה" היא סגרה את החלונות והביטה בראי; עיניה נראו גדולות ועצובות מדי, והקמטים סביב פיה היו בולטים וסוגרים מדי. צלצול הטלפון הכריח אותה לצאת מחדר האמבטיה ולענות. היא הייתה בטוחה שזו ליאת, מתקשרת לומר שהן לא יגיעו בסוף לארוחת הצהריים. והיא כמעט שמחה לדעת שלא יבואו. התנודדה ...

ארגוני זכויות אדם, כמו הקרן החדשה לישראל, מבינים שרק בתחבולה תעשה לך את מדינת כל אזרחיה ורק בהסתר תשכיל לעקר את אופייה היהודי