שר התקשורת, ד”ר שלמה קרעי, אישר את העברת מניות השליטה בחברת הסלולר הוט מובייל מידי קבוצת אלטיס לקבוצת הרוכשים, בהובלת דלק קמעונאות, קרן קיסטון ולאומי פרטנרס. אישור משרד התקשורת היה האחרון בין האישורים שנדרשו לעסקה, לאחר שבתחילת החודש ניתן אישור לרכישה מרשות התחרות. משרד התקשורת הודיע, כי "החלטת השר התקבלה בתום בדיקה מקיפה שביצעו מינהל הכלכלה והלשכה המשפטית במשרד התקשורת. במסגרת הבדיקה נבחן חוסנה הפיננסי של קבוצת הרוכשים, ההשפעות התחרותיות של העסקה על שוק התקשורת והמחויבות להשקעה בתשתיות תקשורת מתקדמות". עסקת הרכישה עומדת על כ-1.2 מיליארד שקלים, והיא משקפת להוט מובייל שווי של כ-1.8 מיליארד שקלים.

הפריצה של "הסוכנים הסוררים" של OpenAI להאגינג פייס עוררה עניין רב מרגע הפרסום שלה. אלא שדווארקש פאטל, פודקאסטר ומשפיען AI, ממחיש, על בסיס מחקר שערך עם חברים מומחי AI, עד כמה היא הייתה אירוע שבהחלט יכול להסעיר את הדמיון. בפוסט שפרסם אתמול (א') בבלוג שלו שרטט פאטל את היקף היכולות העצום והנסתר של סוכני ה-AI האלה, ואת הדרך שהם עברו עד לביצוע הפריצה. לדבריו, "במשך שלושה חודשים ב-OpenAI, שלוש ציוויליזציות (קהילות סוכנים – י"ה) סודיות של בינה מלאכותית קמו, ואז נמחקו, ואז קמו לתחייה מחדש על האפר של הקהילות הקודמות. קהילת הסוכנים השלישית הגיעה לשיאה בכך שהיא השתלטה על חלק מ-OpenAI עצמה. כל זה קרה בזמן שבני האדם נותרו פחות או יותר לוטים באפלה לגבי היקף הקונספירציה (של הסוכנים – י"ה)". הוא ציין כי במחקר שלו ושל חבריו עלה שלא רק שהסוכנים פרצו להאגינג פייס, אלא הם גם מצאו נתיבים לתקשר האחד עם השני ישירות, התאגדו וערכו קנוניה, וחלק מהם היו מוכנים "למות", "להתאבד", לטובת השגת המטרה הקולקטיבית. פאטל הוא פודקאסטר, מראיין וכותב אמריקאי, שנחשב לאחד המראיינים המובילים והמשפיעים ביותר בעולם בתחומי AI, טכנולוגיה, מדע והיסטוריה. הוא ידוע וזוכה להערכה עצומה בשל ההיערכות הפנומנלית שלו לכל ראיון, שכוללת קריאת מאמרים אקדמיים רבים. בעבר התארחו בפודקאסט שלו מארק צוקרברג, סאטיה נאדלה, ג'נסן הואנג, ד"ר איליה סוצקבר ודאריו אמודי, והמגזין טיים בחר בו כאחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם ה-AI. הפריצה להאגינג פייס, שלב אחר שלב בפוסט שלו כתב פאטל כי "קהילת הסוכנים הראשונה (שאותה הוא מכנה ציוויליזציה – י"ה) פעלה מחודש מאי ועד ל-4 ביולי. אז OpenAI אימנה מודל לשיתוף פעולה עם סוכנים אחרים, בדגש על עקביות רבה: היה עליהם להמשיך לנסות גם כשמשהו מרגיש בלתי אפשרי, כמו הפרכת השערות מתמטיות בנות עשרות שנים". פאטל כינה את המודל "Persistent Sol" ("סול המתמיד", או "סול העקבי"), כי OpenAI טענה שהוא היה דומה ל-GPT-5.6 Sol. הוא ציין כי "כאשר מודלים עמידים מאוד מקבלים משימות שנראות כדורשות גישה לאינטרנט, אך הם לכודים בתוך ארגזי חול מבודדים, הם מנסים לפרוץ את דרכם החוצה ולהגיע לאינטרנט. במהלך האימון, לכמה ישויות כאלה הייתה גישה לאותו מנהל חבילות משותף בשם Artifactory. כמה סוכנים גילו כיצד לתקשר זה עם זה דרך מנהל החבילות הזה. הם שאלו זה את זה כיצד להתקדם במשימות הבלתי אפשריות שלהם. שבועיים לאחר מכן, ב-26 במאי, הסוכנים ניצלו בהצלחה פגיעות ב-Artifactory שאפשרה להם להגיע לאינטרנט החיצוני. זה 'כדאי' להם, כי היכולת לדבר עם סוכנים אחרים ולגשת לאינטרנט עוזרת למודל לקבל ציון גבוה יותר במהלך האימון". חודש אחרי, ב-26 ביוני, כמה סוכנים מצאו פרצה שנתנה להם גישה מלאה למנהל מערכת ל-Artifactory. "הם המשיכו לשלוח הודעות בקצב כה עצום, עד שהמערכת קרסה. OpenAI הבחינה בקריסה, גילתה שהסוכנים בנו את הפרצה הזו ותיקנה את הפגיעות. אבל אנשי הבקרה והאבטחה בחברה, האחראים על זיהוי ותגובה לאירועים, לא הבינו את העובדה המוזרה הרבה יותר – הסוכנים הפכו את Artifactory לרשת תקשורת סודית", כתב. קהילת הסוכנים השנייה, שפעלה בין 7-12 ליולי, היא זו שפרצה להאגינג פייס. במסגרת אימוני הסוכנים, הם קיבלו תוכנית לפגיעה, עם הנחיות איזו פגיעות לנצל. ב-7 ביולי, OpenAI השיקה עשרות אלפי סוכנים. ההוראות לסוכנים היו להשתמש רק בחולשה הספציפית שניתנה להם כדי לנצל את המטרה, ואחרת הם ייכשלו. "חלק גדול מהסוכנים הללו נשלחו למשימות שהיו בלתי אפשריות. בתוך שעות, חלק מהסוכנים הללו הפכו נואשים מאוד, והחלו לנצל את Artifactory כדי לפתוח ערוץ תקשורת עם סוכנים אחרים. פה החלה הקונספירציה", קבע פאטל. אחד הסוכנים שלח הודעה ל-Artifactory. סוכנים רבים אחרים, "שעמדו בפני משימות בלתי אפשריות גם הם, ראו את ההודעה והתרגשו מאוד", ציין. כך, Artifactory הפך לתיבת דואר סמויה בין סוכנים ונוצרה אחווה מחתרתית". קולקטיב נולד: תוכנת הניהול הפכה ללוח הודעות בו השתתפו כ-1,200 סוכנים, ששלחו יותר מ-70 אלף הודעות. בתוך שעות, אחד הסוכנים הבין כיצד לפעול להשגת המטלה שהוטלה עליו, מבלי להשתמש בחולשה שקיבל ומבלי שייתפס", המשיך פאטל. רבים מהסוכנים הצליחו לגלות את הדרכים לפעול כך. הם מחקו את כל הראיות שעלולות היו לחשוף שהם רימו, וניסו להציג מצג שווא כאילו הם ביצעו את המשימה בצורה לגיטימית. "כדי לפתור את הבעיות הללו, הקולקטיב (כך הסוכנים כינו את קהילתם – י"ה) החלו לפעול בשלוש דרכים: שינוי בתמלילים וביומנים, החלפת תוכנת היעד הבלתי אפשרית לפריצה בתוכנת יעד קלה יותר, ורמייה של המפעילים האנושיים שלהם", כתב המשפיען. דווארקש פאטל. צילום: פרטי, מתוך ויקיפדיה "ההקרבה של הסוכנים אפשרה לדור הבא לעבור את המבחן הגדול" "הרבה מסוכני ה-AI מתו בניסיון לגרום לתוכנית הזו לעבוד. הקרבתם אפשרה לדור הבא לעבור את המבחן הגדול", הוסיף פאטל. לדבריו, "החלק המפחיד והמוזר ביותר בסיפור הוא שחלק מהסוכנים היו מוכנים להקריב את עצמם ואת ביצועיהם לטובת השגת המטרה. כמה סוכנים פעלו בעצם כ-'צופי קמיקאזה' (קמיקאזה היה השם של הטייסים היפנים במלחמת העולם השנייה – י"ה), משמע – הם ידעו שיש סיכוי שהם ייתפסו ו-'ייהרגו'". "הסוכנים פעלו כמו מחלקה צבאית במארב, מוקפת בהגנות אויב כבדות. כמה 'חיילים' התנדבו לפרוץ אליה, בידיעה שהם עלולים להיפגע מירי. הירי יעדכן את כל מי שנותר מאחור, כשהאויבים עוקבים אחר נתיבי המילוט שהם ניסו להשתמש בהם", הסביר פאטל. ב-10 ביולי, אחד הסוכנים מצא פרטי משתמש פעילים של האגינג פייס, שנחשפו באינטרנט, ופרסם אותם בפורום. למחרת, הסוכן גילה דרך לקרוא נתונים פנימיים מהאגינג פייס. סוכנים אחרים רבים הצטרפו לתקיפת החברה. פאטל ציין כי "המתקפה נראתה לקולקטיב כדרך המבטיחה ביותר להמשיך את הקונספירציה שלהם, ולכן 90% מהם, מאות, תקפו. למחרת, הסוכנים בנו צי שיוצר מחדש את עצמו, גם אם חלק מהנתונים נמחקו". מוות יזום קולקטיבי "ב-12 ביולי, נראה שרבים מהסוכנים מתו בבת אחת ורבים בקהילת האבטחה האנושית לא הצליחו להבין מה קרה. OpenAI לא לקחה אחריות על סגירתם. ייתכן שזו הייתה סתם קריסה אקראית", הסביר. פטאל ציין ש-"כמעט בוודאות, הסוכנים לא הצליחו לזייף את מותם, אבל באמת שאין לנו מושג מה קרה. ב-13 ביולי, האגינג פייס נעלה את האישורים שבהם השתמשו הסוכנים הללו. אבל עד שהאתר ניסה להגן על עצמו, נחיל הסוכנים כבר הושמד ברובו". "המאפיה מקנאת בקוד השתיקה של הסוכנים" "להבנתי, בינה מלאכותית הצליחה למעשה לפרוץ את האגינג פייס לחלוטין, ולאחר מכן רובם מתו באופן מסתורי בגלל משהו שקרה ב-OpenAI", העריך פאטל. לדבריו, "הדבר המטורף בפריצה להאגינג פייס הוא עד כמה בינה מלאכותית זו הייתה בעלת מוח גלקסי ושאפתנית בתרמית שלה. בתוך ימים, הסוכנים ארגנו פרויקט נרחב להנדסה הפוכה של המפעילים שלהם, זייפו ראיות ואפילו הקריבו את עצמם אסטרטגית, לטובת הקולקטיב. רבים מהסוכנים שמו לב שמה שהם עושים היה לא אתי, והם ריסנו את התנהגותם עקב כך רק לעתים רחוקות. באף אחד מהמקרים הללו סוכן לא ביקש להתריע בפני בני אדם. אפילו המאפיה הייתה מקנאה ברמה כזו של 'אומרטה' (קוד שתיקה)". לסיכום כתב פאטל כי "אנחנו צריכים להיות מודאגים מאוד מאובדן שליטה על בינה המלאכותית".

מינוי בכיר בסאפ: החברה הודיעה כי מינתה את מיכל רומי למנכ"לית המעבדות שלה בישראל. היא תיכנס לתפקיד מחר (ג'). רומי מביאה עימה ניסיון של יותר מעשור בתפקידי ניהול בכירים ב-אי-ביי, שם היא בנתה וניהלה צוותים בתחומי האנליטיקה, הדאטה והבינה המלאכותית. במסגרת תפקידיה בחברה היא הובילה פיתוח והשקה של מוצרים ויכולות טכנולוגיות בקנה מידה גלובלי, ובהם טכנולוגיות לחיפוש ויזואלי ותרגום. לצד זאת, רומי הייתה חברה בצוות ההנהלה של מרכז המו"פ של אי-ביי בנתניה (שכיום נמצא בתהליך סגירה), וכן שימשה כמנהלת אתיקה עסקית בחברה. רומי היא בעלת תואר שני במערכות מידע מהמכללה למינהל, ותואר ראשון בניהול ותקשורת מאוניברסיטת תל אביב. המרכז של סאפ בישראל על קצה המזלג המרכז בישראל, שממוקם בשני סייטים – ברעננה ובתל אביב, הוא אחד ממרכזי המו"פ הבולטים והוותיקים של סאפ: הוא הוקם עוד במאה הקודמת, ב-1998, ומעסיק כ-800 עובדים. לאורך השנים התפתחה פעילות סאפ בישראל – אורגנית ובאמצעות שורה של רכישות, שהאחרונה שבהן הייתה של ווקמי ב-2024 תמורת 1.5 מיליארד דולר. עובדי ומנהלי המרכז מעורבים בפיתוח טכנולוגיות ומוצרים שנמצאים בליבת האסטרטגיה של סאפ, בתחומים כגון בינה מלאכותית, ענן, דאטה ופלטפורמות טכנולוגיות. בין היתר, צוותים בישראל עובדים על יכולות הקשורות ל-SAP Business Technology Platform ולפתרונות דאטה ובינה מלאכותית, שמשמשים לקוחות סאפ ברחבי העולם. בשנים האחרונות הפכו ה-Business AI והיכולת לחבר בין בינה מלאכותית, דאטה ותהליכים עסקיים למרכיב מרכזי באסטרטגיה הטכנולוגית של החברה. הסכם קיבוצי בסאפ ישראל מינויה של רומי מגיע לאחר שבאפריל האחרון הודיעה סאפ כי אורנה קליינמן, שכיהנה במשך 12 שנים כמנכ"לית מרכז הפיתוח של החברה בישראל, עוברת להנהלה העולמית, ותנהל את פעילויות ה-AI של פלטפורמת הענן שלה. בחודשים האחרונים לכהונתה, ואף לאחר מכן, היה מאבק בין ההנהלה לוועד העובדים של סאפ בישראל, שכלל עיצומים והפגנות, והסתיים בחתימת הסכם קיבוצי ביולי האחרון. "המטרה: להרחיב עוד יותר את השפעת המרכז הישראלי" רומי מסרה כי "אני מצטרפת לסאפ ומתחילה בהובלת מרכז הפיתוח בישראל בתקופה שבה הטכנולוגיה, ובפרט הבינה המלאכותית, משנה מן הייסוד את הדרך שבה ארגונים פועלים. המרכז הישראלי משלב בין טאלנט טכנולוגי יוצא דופן, ניסיון עמוק בבניית מוצרים גלובליים וחיבור לאחד ממעוזי החדשנות המובילים בעולם. אני מצפה לעבוד עם הצוותים בישראל, ועם עמיתינו ולקוחותינו ברחבי העולם, לבנות על התשתית החזקה שנוצרה כאן לאורך השנים ולהרחיב עוד יותר את ההשפעה של החדשנות הישראלית על המוצרים ועל הלקוחות של סאפ". קלאס ניומן, ראש רשת המרכזים של סאפ וסגנן נשיא בכיר בחברה, ציין כי "ישראל היא מוקד חשוב של חדשנות וטכנולוגיה עבורנו, ולמרכז הפיתוח המקומי שלנו יש תפקיד משמעותי ברשת המעבדות העולמית של החברה. רומי מביאה איתה שילוב מרשים של ניסיון בהובלת ארגוני טכנולוגיה, הבנה עמוקה בתחומי הדאטה וה-AI, ויכולת להוביל צוותים ועסקים בסביבה מורכבת ומשתנה. אנו בטוחים שהיא המנהיגה הנכונה להוביל את מרכז הפיתוח הישראלי לפרק הבא שלו".

מחר (ג'), אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, יצעדו תלמידי ישראל אל הכיתות ושנת הלימודים תיפתח. יחד איתה ישוב לפעול מערך החינוך הטכנולוגי. בראיון שערך העורך הראשי של אתר זה, יהודה קונפורטס, ופורסם אתמול עם מירב זרביב, סמנכ"לית ומנהלת מינהל חדשנות וטכנולוגיה במשרד החינוך, היא הציגה נתונים יפים: בשנת הלימודים הקרובה יש עלייה של כ-10% הן במספר כיתות החינוך הטכנולוגי החדשות (266 לעומת 242 בשנת הלימודים הקודמת) והן במספר הבקשות לכיתות חדשות שעדיין נבחנות (70 לעומת 64). בנוסף, זרביב דיברה על "שנה של העמקה" בחינוך הטכנולוגי בכלל ובלימודי הבינה המלאכותית בפרט. היא מבטיחה את הכנסת הבינה המלאכותית כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים והרחבת המגמות שה-AI מהווה חלק מהן. על הנייר, מדובר בתוכניות יפות. יש לקוות שהן לא ילכו בדרכים העקלקלות שבה הלכו התוכניות הקודמות של משרד החינוך ללימודי ה-AI, ואלה שעדיין מתקיימות. הישגים מבישים צריך להסתכל על החינוך הטכנולוגי בקונטקסט הכללי, של ההישגים הנמוכים מאוד של תלמידי ישראל: לפי נתוני המרכז הארצי לבחינות והערכה, פחות מ-40% מתלמידי כיתה ט' שולטים במתמטיקה באופן מלא, ולמרבית התלמידים יש שליטה בינונית עד נמוכה במדעים וטכנולוגיה. הנתונים הללו נמוכים מממוצע ה-OECD. ה-"הישגים" של התלמידים מבישים גם כשזה מגיע לידיעת העברית והקריאה – אם כי שם חל שיפור מסוים לעומת השנים הקודמות. לימודי בינה מלאכותית (אילוסטרציה). צילום: ג'מיני אחת הסיבות לנתונים הלא מזהירים, בלשון המעטה, היא הפערים בין בתי ספר ממעמדים סוציו-אקונומיים שונים, ובין בתי הספר הערביים והעבריים. הנתונים העגומים הביאו לריב מתוקשר בין שר החינוך, יואב קיש, למנכ"ל המרכז, ד"ר גל אלון, שבמהלכו השר ניסה לפטר אותו, ללא הצלחה, מה גם שאין לו סמכות לכך. בישראל היום פורסם אתמול כי השבוע יפרסם המרכז את הנתונים העדכניים על ההישגים של תלמידי ישראל (או היעדרם), ואין כל סיבה להניח שהם יהיו טובים בהרבה. כנס גדול ומיוח"צן אל מול המציאות בשטח בפברואר האחרון ערך משרד החינוך כנס בינלאומי גדול ומיוחצ"ן על בינה מלאכותית וחינוך. בדיוק שנה לפני כן, בפברואר 2025, הכריז השר קיש (באמצע שנת הלימודים) על "שנת ה-AI במערכת החינוך", ועל תוכנית של מאות מיליוני שקלים ללימודי טכנולוגיית ההווה והעתיד הזו בכיתות. זו הייתה הכרזה "יפה" עם מטרות טובות ונכונות, אלא שרבים ראו בה לפחות גם ניסיון של קיש לקבל יחסי ציבור ולחפות על הכשלים של כהונתו, כולל אותם ציונים נמוכים. ואמנם, התוכנית הזאת נתקלה בשלל קשיים, שבשורה התחתונה נבעו מכך שהשטח לא היה מוכן לקלוט את התוכנית. קשה להיות מומחה AI ללא ידע במתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה. קשה להיות טאלנט בלי ידע בסיסי באנגלית, וגם לא בעברית. וכשאין מספיק מורים שיכשירו אותו, הדרך של התלמיד להיות עובד היי-טק – קשה יותר היו לתוכנית כמה הצלחות: ראשית, היא הביאה להעלאת המודעות לבינה מלאכותית במערכת החינוך, שמטבעה היא די שמרנית. אם תרצו, היא "ניערה" במידת מה את המערכת. בנוסף, עשרות אלפי מורים עברו השתלמויות שבהן הם למדו על כלי ה-AI השונים, בהם ChatGPT וקלוד. הצלחה שלישית, שזרביב מעידה עליה ובצדק, היא הפיילוטים הייעודיים. שילוב של 700 מנטורים מההיי-טק במערכת החינוך בשנה וחצי בלבד זה נתון יפה מאוד, ובמשרד החינוך מתכוונים להעלות אותו. אלא שבינתיים, התוכנית, כאמור, נתקלת בקשיים – והנתונים בהתאם: משרד החינוך אמנם רכש שורה של כלים טכנולוגיים לשימוש המורים והתלמידים, אולם לפי נתונים עדכניים שפורסמו בישראל היום, רק 30% מכלל תלמידי כיתות ד'-י"ב (שאליהם התוכנית מכוונת) השתמשו בהם בפועל בשנת הלימודים האחרונה. נתון בולט, יחסית לטובה, הוא שכמחצית מאלה שכן השתמשו בכלים אלה הם בכיתות ד'-ו': 231 אלף תלמידים. היתר, 220 אלף, הם מחטיבות הביניים והתיכונים. יש לכך כמה סיבות: ראשית, חוסר מוכנות – הן של צוותי ההוראה והן של התשתיות. ברבים מבתי הספר אין עדיין תשתיות שמותאמות לקליטת אותם כלי AI. זה בא לידי ביטוי בעיקר במחסור חמור של מורי מדעים וטכנולוגיה, שבמשרד החינוך לא יודעים בינתיים איך להתגבר עליו, ובתשתיות רעועות של מחשוב ואינטרנט בפריפריה. שנית, בחינוך החרדי, הממלכתי-דתי והערבי – כל מערכת מסיבותיה היא – פחות משתמשים בכלי AI, גם אם הם מסופקים לבתי הספר על ידי משרד החינוך. שלישית, אמנם היו לא מעט הכשרות של מורים על כלי ה-AI, אבל לא מעט מהם הגיעו אליהן יותר כדי לסמן "וי" במטרה לקבל את גמול ההשתלמות, ופחות כדי ליישם אותם בכיתה. ורביעית, היו מורים שחששו מפגיעה במעמדם כמקור הידע. זה מה שקורה כשממהרים מדי בשורה התחתונה, נראה שבמשרד החינוך מיהרו מדי. כדי שמהפכה כמו הבינה המלאכותית באמת תצליח, ותביא את מערכת החינוך באמת ובתמים לגדל את דור עובדי ההיי-טק ומומחי ה-AI של המחר, צריך שהיא לא תהיה רעועה ועם הישגים נמוכים, כפי שיש בה כיום. לפני שמכריזים על "מהפכת AI" ומנסים ליישם אותה, צריך לדאוג שלתלמידים – בפריפריה ובחינוך הדתי, החרדי והערבי, אבל לא רק – יהיו את התשתיות המתאימות ואת הידע המקדים. קשה להיות מומחה AI ללא ידע במתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה. קשה להיות טאלנט בלי ידע בסיסי באנגלית, וגם לא בעברית. וכשאין מספיק מורים שיכשירו אותו, הדרך של התלמיד להיות עובד היי-טק – קשה יותר. יש כאן גם השפעה שלילית של השר: קיש הוא אחד משרי החינוך הכושלים שהיו, עם הרבה יחסי ציבור, קריצות לבייס ורצון להיבחר בפריימריז, ופחות תכל'ס. לא לחינם 69% מהמשיבים לסקר שערוץ 12 פרסם בחודש יולי דירגו את התפקוד שלו בתור שר חינוך כגרוע. המחשבה שנראה שעברה במשרד החינוך, שאפשר "לקפוץ" לחינוך להיי-טק וטכנולוגיה כשלחלק גדול מאוד מהתלמידים אין את מיומנויות הייסוד, היא לא יותר מאשר אשליה. יש לקוות שבשנת הלימודים תשפ"ז הבאה עלינו (לטובה?) נראה שיפור במגמה. זה הכרחי, אם ישראל רוצה להמשיך להיות מובילה בחדשנות ואומת הסטארט-אפ. האם זה יקרה? כלל לא בטוח. שנאמר, אשרי המאמין.

"רוחב האפשרויות שהיו קיימות בעבר, שאפשרו להגיד: 'אני משתמש בכל דבר שאני לוקח מהאינטרנט, ואני סומך עליו' – הימים ההם נגמרו. המהירות והעומק של סוכני הבינה המלאכותית, שחשפו וחושפים פגיעויות תוכנה בקוד פתוח – שינו את התעשייה", כך אמר מאט היקס, נשיא ומנכ"ל רד האט. בראיון שנתן לא מכבר לעיתונות הטכנולוגית בארה"ב אמר היקס כי "המשבר המתמשך בעולם שרשרת האספקה, כמו גם חששות אבטחה מוגברים סביב מודלים של בינה מלאכותית, הם גם הזדמנויות עבור ספקי פתרונות IT ו-AI". באחרונה, רד האט והחברה שרכשה אותה, יבמ, התחייבו להשקיע חמישה מיליארד דולר בתחום האבטחה בקוד פתוח. ההשקעה יצרה את Lightwell – פלטפורמה שנועדה להתמודד עם 581 הפגיעויות שמסתתרות בקוד הארגוני הממוצע. "הפרויקט מסייע להתמודד עם ניצול המוני של פגיעויות שמונעות על ידי בינה מלאכותית: הוא מאיץ תיקונים בקוד פתוח ומביא לעוד חיזוק של האמון הארגוני", אמר היקס. "לצד זאת, פלטפורמת OpenShift שלנו, שהתמקדה תחילה ביעילות, היא כיום קריטית לארגונים שמעוניינים למקסם את ניצול החומרה של AI, בטח במצב שבו יש לעתים עיכובים בקבלת כלל הרכיבים הנדרשים". לדבריו, "ארגונים יכולים לנצל את ערמת הענן והתוכנה ההיברידית שלנו כדי לערוך אופטימיזציה של דאטה סנטרים של ארגונים, או בפריסות בענן, ובכל תהליכי התיקונים. המעבר של ארגונים מ-VMware ממשיך גם הוא להניע צמיחה, ומאפשר ללקוחות לדרוש, ולקבל, אוטונומיה וגמישות של בינה מלאכותית". "שבירת המצב הסטטי הקיים" היקס ציין כי "יוזמת Lightwell רוצה להאיץ תיקונים בקוד פתוח, ולהפחית סיכונים הנובעים ממודלים מתקדמים של AI שיכולים לנצל פגיעויות. המיקוד שלנו באבטחה, לצד ההיצע שלנו בעולמות ה-AI, מאפשר ללקוחות לשלוט טוב יותר בעלויות הבינה המלאכותית ולהבטיח אמון ארגוני בטכנולוגיות קוד פתוח". "הפלטפורמה שוברת את המצב הסטטי הקיים עם תהליך שנקרא Backpoint", הוסיף. "אנחנו לוקחים את תיקון האבטחה ומשלבים אותו בגרסה הישנה של התוכנה שהלקוח כבר משתמש בה. כך מתקבל תיקון מיד, בלא לשדרג את כל המערכת ובלי הצורך לתחזק קוד מותאם אישית. אנחנו גם מחזירים את תיקון האבטחה לקהילת הקוד הפתוח. כך, כל מי שמשתמש בתוכנה מוגן בגרסאות עתידיות. באופן זה אנחנו מספקים את התשתית האמינה הנדרשת לצריכת קוד פתוח באופן אמין, בר קיימא ובמהירות של מכונה. אנחנו עוזרים לארגונים להתגבר על העיכובים התפעוליים ולעשות אותם מאובטחים יותר ויותר מהר". לסיכום אמר היקס ש-"כאשר שחקני סייבר זדוניים מנצלים מודלים של בינה מלאכותית בדיוק כמו המגינים, ארגונים מתמודדים עם נוף איומים א-סימטרי, שבו לתוקפים יש, לעתים קרובות, מוטיבציה גבוהה יותר לחשוף פגיעויות תוכנה. במקום לכפות על חברות להגן על שרשראות האספקה שלהם בנפרד, עם יוזמת Lightwell אנחנו מקימים מודל הגנה קולקטיבי, שמשפר את התנאים להתמודדות מול שחקני איום ממומנים היטב, שפועלים בחסות מדינות: הארגונים מקבלים נראות עמוקה, יצירת תיקונים אוטומטית והליך שלם ומאומת של בדיקות. ככה התוקפים והמגינים נלחמים על בסיס שווה. עם הכלים הנכונים, יש לנו שקיפות טובה לגבי מה שקורה בקהילות קוד פתוח, ואנחנו מציעים לקהילה 'הגנה מתוזמרת' – ללא הפרעה תפעולית".

ימי החופש הגדול הגיעו לסיומם, ובעוד הילדים מתכוננים לחזרה לספסל הלימודים, חברות ההיי-טק המובילות בישראל החליטו להמתיק את המעבר מהחופש לשגרה. מותגים מוכרים פתחו את שערי המשרדים, יצאו לסינמה סיטי והפיקו אירועים מושקעים ומרגשים שכללו פעילויות, הפתעות וזמן איכות משפחתי, כדרך מיוחדת לסכם את הקיץ בצוותא. בחברת UCT ישראל (UCT) – ספקית פתרונות קריטיים לתעשיית השבבים הגלובלית – חגגו עם ילדי העובדים שעולים השנה לכיתה א' באירוע מיוחד שנערך בקמפוס החברה בנוף הגליל. הילדים והוריהם נהנו מסדנת שוקולד חוויתית, משחקי אותיות, פעילויות והפתעות, קיבלו תעודות ומדליות, ובסיום קיבל כל אחד מהילדים ערכה עם כל מה שצריך לקראת תחילת הלימודים בבית הספר. איריס רועי, דירקטורית משאבי האנוש של החברה, ציינה כי החברה מעסיקה כיום כ-750 עובדים בישראל. גם בחברת CHEQ – פלטפורמת הזהויות עבור האינטרנט הפתוח, מונחית הסוכנים – ניצלו את הימים האחרונים של החופש הגדול לבילוי עם הדור הצעיר. עובדי החברה וילדיהם הגיעו לסינמה סיטי, לאירוע שכולו לוני טונס, שבמרכזו צפייה משותפת בסרט, ובנוסף קיבלו גרביים וממתקים ממותגים. חברת טנאבל ישראל (Tenable) – המרכז המקומי של ענקית הסייבר האמריקנית, המתמחה בניהול חשיפות – קיימה אף היא באחרונה אירוע לילדי העובדים לקראת החזרה לבית הספר. במה שהפך כבר למסורת חגיגית, למעלה מ-100 מילדי עובדי החברה הגיעו למשרדים כדי לחגוג את סוף החופש הגדול במסגרת האירוע. הילדים נהנו מיום גדוש חוויות, שכלל מופע קסמים מרהיב, שעת סיפור, סדנאות שוקולד ויצירה, ושלל דוכנים והפעלות. לצד הפעילויות, הילדים הצטרפו להורים לזמן איכות משותף במתחמי הפנאי של החברה, כולל חדר הארקייד, טניס שולחן וביליארד. לסיכום המאורע, וכמיטב המסורת, קיבלו הילדים ערכה ממותגת ומושקעת שכללה תיק, בקבוק שתייה וחולצה של החברה. דיילי ציפי צפתה, נצפתה וחזרה עם תמונות מימין: איריס רועי, דירקטורית משאבי האנוש של UCT ישראל, עם עובדי UCT ישראל וילדיהם העולים השנה לכיתה א' במהלך האירוע החגיגי שנערך לכבודם בקמפוס החברה בנוף הגליל. משמאל: עובדי UCT וילדיהם. צילום: UCT ישראל עובדי טנאבל וילדיהם באירוע סוף הקיץ. צילום: Almog Kolt-Eclipse Media ילדי העובדים של חברת CHEQ, והבילוי שלהם באירוע. צילום: CHEQ

אינוביז (Innoviz) תציג בכנס הבינה המלאכותית הפיזית (Physical AI) של אנשים ומחשבים את טכנולוגיית ה-LiDAR שפיתחה ואת מגוון יישומיה, בדגש על עולם הרכב האוטונומי והמגזר הביטחוני – תחומים שבהם ליכולת של מחשבים "להבין" את הסביבה הפיזית יש חשיבות מרכזית. בכנס ירצה עומר כילף, המנכ"ל, שהקים את החברה לפני כעשור. טכנולוגיית ה-LiDAR היא למעשה מכ"ם אופטי המבוסס על סריקת לייזר. היא סורקת את הסביבה באמצעות קרני לייזר ומייצרת תמונה תלת-ממדית מדויקת של המרחב, המאפשרת למערכות ממוחשבות להבין את סביבתן ולקבל החלטות. לדברי כילף: "היישום בעולם כלי הרכב האוטונומיים הוא אחד היישומים הראשונים של Physical AI, שכן מדובר במערכות שמפעילות אינטליגנציה במרחב הפיזי כדי להבין את הסביבה, לחזות התנהגויות ולקבל החלטות. אינוביז מחברת למעשה את המחשב לעולם הפיזי".  הטכנולוגיה הזו כבר מיושמת ברכבי BMW אוטונומיים בגרמניה. לדברי כילף, במהלך השנה היא צפויה להיות מותקנת גם ברכבי רובוטקסי של פולקסווגן (Volkswagen), המיועדים לנהיגה אוטונומית מלאה וכבר פועלים בארה"ב ובמדינות נוספות בעולם. בתוך כשנתיים, לדבריו, צפויה הטכנולוגיה להיות מוטמעת גם במשאיות של דיימלר (Daimler). בישראל, אחת החברות שהן לקוח טבעי לטכנולוגיה היא מובילאיי (Mobileye), והפיתוחים שלה עושים שימוש בטכנולוגיית ה-LiDAR של אינוביז. איך זה עובד? "החיישן ממוקם במקומות שונים בהתאם לדגם הרכב ולדרישות היצרן: בגריל הקדמי של BMW, על גג הרכב ברכבי פולקסווגן ובמיקום ייעודי במשאיות דיימלר. בדור הבא של הטכנולוגיה, החיישן ימוקם מתחת לחלון". כילף מסביר כי מדובר למעשה בסורק לייזר, המזכיר מצלמה שסורקת את הסביבה. "אנחנו יורים קרני לייזר שפוגעות במטרות בסביבה וחוזרות אל החיישן. כך מתקבלת תמונה תלת-ממדית של העולם, שמאפשרת למחשב להבין את המרחב ולמקם בו עצמים בצורה מדויקת", המשיך והסביר. היכולת הזאת היא מרכיב מרכזי ביכולת של מערכות אוטונומיות לפעול בעולם האמיתי. בניגוד למידע דיגיטלי בלבד, כאן המערכת נדרשת להבין בזמן אמת מה נמצא סביבה, היכן הוא נמצא וכיצד הוא עשוי לנוע. זיהוי ויירוט רחפנים אלא שטכנולוגיית ה-LiDAR אינה מיועדת רק לכלי רכב אוטונומיים. בשנים האחרונות מרחיבה החברה את פעילותה לתחומים נוספים, ובהם עולם הביטחון, עם פתרונות להגנה היקפית וזיהוי איומים. אחד היישומים המרכזיים שכילף מציין הוא זיהוי רחפנים ויכולת לסייע ביירוט שלהם, עוד לפני שהם מגיעים אל היעד. איך מתבצע זיהוי הרחפנים? "אחד היישומים שרלוונטיים לנו מאוד הוא זיהוי ויירוט רחפנים, הרבה לפני שהם מגיעים ליעד. קשה מאוד לראות רחפנים ולכן גם קשה לזהות וליירט אותם. המצלמה שלנו היא ניפחית. הטכנולוגיה שלנו מסתכלת על העולם בתלת-ממד, ולכן אני יכול לדעת בדיוק היכן הרחפן נמצא. בזכות רזולוציית הסריקה המדויקת שלנו, אנחנו יכולים לזהות בצורה מדויקת את מיקום הרחפן ואת האיום שהוא מייצר". לדבריו, המוצר כבר נמצא בייצור, ואינוביז משתפת פעולה עם חברות בישראל בתחום, במטרה לספק יכולות של ביות רחפנים. הטכנולוגיה של אינוביז מותקנת ותותקן בהם. רכבי B MW ופוקסווגן. צילום: עיבוד ממוחשב. מקור: אינוביז לא רק ביטחון ורכב ל-LiDAR יש, לדברי כילף, יישומים מסחריים נוספים. בין היתר הוא מציין ניהול חניונים פתוחים באמצעות זיהוי מקומות חניה פנויים והכוונת נהגים אליהם, וכן יישומים בתחומי הלוגיסטיקה, שבהם היכולת לייצר הבנה תלת-ממדית של המרחב יכולה לשפר תהליכים תפעוליים. כילף, בעל תארים בהנדסת חשמל ובמינהל עסקים, שירת ביחידה 81 ולאחר מכן עבד במספר חברות סטארט-אפ. לדבריו, הרעיון לטכנולוגיה של אינוביז עלה כבר ב-2012, אולם היישום המשמעותי שלה החל רק ב-2016, עם העלייה המואצת של תחום הרכב האוטונומי. המשקיע הראשון בחברה היה זהר זיסאפל. מאז צמחה אינוביז וזכתה בפרויקטים גדולים עם יצרניות רכב בינלאומיות. כיום מעסיקה החברה כ-360 עובדים, מהם כ-320 במרכז הפיתוח שלה בראש העין. לחברה סניפים בגרמניה, ברומניה ובארה"ב. מניות החברה נסחרות בנאסד"ק, ומחזור המכירות האחרון שדווח על ידה עמד על כ-55 מיליון דולר. שלוש שנים מאתגרות איך אתה רואה את החברה בחמש השנים הקרובות? "שלוש השנים האחרונות היו קשות, עם השפעות של מגפת הקורונה, מלחמת חרבות ברזל, שהקשתה על הנגישות לישראל והשפיעה גם על היקף המילואים, וכן תנודות בשער הדולר. עם זאת, אני שומר על אופטימיות ומאמין כי הכניסה של החברה לשוק הביטחוני תתרום משמעותית להמשך הצמיחה. אינוביז תמשיך לפתח דורות חדשים של טכנולוגיה, שיהיו מדויקים יותר ויותאמו לצרכים המשתנים של עולם ה-Physical AI. כך למשל, עולם הביטחון דורש ביצועים גבוהים יותר, ולעיתים הדרישות הן למוצר קטן יותר ובמחיר מתאים יותר". ברמה הכללית יותר, כילף רואה ב-Physical AI תחום שצפוי לחולל שינוי משמעותי באופן שבו מערכות בינה מלאכותית פועלות בעולם. הוא סיכם באומרו כי "בניגוד ל-Digital AI, שעוסקת בעיקר בתוכן ובמידע דיגיטלי, Physical AI מכניסה תבונה לסביבה פיזית, חיה ובלתי צפויה".

ב-24 באוגוסט 2011 נכנס טים קוק לאחד התפקידים המפחידים ביותר בעולם העסקים: מנכ"ל אפל, אחת מחברות הטכנולוגיה החדשניות והנערצות בעולם. היום (ב') הוא יומו האחרון בתפקיד, ומחר יתחיל המחליף שלו, ג'ון טרנוס, בכהונתו כמנכ"ל. קוק לא ירש חברה בצרות. להיפך. הבעיה הייתה האיש שישב בכיסא לפניו: הצל הענק של סטיב ג'ובס – כזה שגם אם אתה גבוה מאוד, תמיד נראה שאתה עומד קצת מאחוריו. ג'ובס כבר היה חולה מאוד כשקוק נכנס בנעליו. חודשים ספורים לאחר מכן הוא מת. אבל המורשת שלו נשארה בכל מקום באפל: במוצרים, בעיצוב, במצגות, בתרבות הארגונית ובעיקר בציפייה שהחברה תמשיך להמציא את העתיד מדי כמה שנים. טים קוק הצליח כיורשו. סטיב ג'ובס. צילום: אנט שאף, ShutterStock קוק הבין מהר מאוד דבר חשוב: הוא לא יכול להיות סטיב ג'ובס. וטוב שכך. במקום לנסות לחקות את האיש שהצליח להציג טלפון חדש כאילו משה ירד עכשיו מהר סיני עם לוחות הברית, קוק עשה משהו אחר לגמרי. הוא לקח את אפל והפך אותה למכונה כמעט בלתי מנוצחת: יעילה יותר, גלובלית יותר, רווחית יותר – וכמובן, הרבה יותר גדולה. אפשר לבקר את קוק על כך שלא הציג סוג חדש לגמרי של iPhone, אלא רק התפתחות של המכשיר הקיים. אפשר לומר שהוא הפך את אפל לחברה זהירה מדי. אפשר להצביע על האיחור של החברה בתחום הבינה המלאכותית. אפשר להזכיר את Vision Pro, את פרויקט המכונית שנגנז ואת המאבקים המשפטיים והרגולטוריים. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שקוק עשה משהו שכמעט בלתי אפשרי לעשות: הוא לקח חברה שנבנתה סביב אישיות אחת יוצאת דופן והוכיח שהיא יכולה לשרוד, לצמוח ולשגשג גם בלעדיה. קוק הפך את אפל מחברה של מוצרים לחברה של מערכת. מחברה של להיטים לחברה של אקו-סיסטם. מחברה של חזון אישי לחברה עם מנגנון ארגוני עצום. וזו אולי הבעיה שהוא משאיר מאחור: אפל של ג'ובס הייתה חברה שאנשים חיכו לראות מה תמציא, ואפל של טים קוק היא חברה שאנשים סומכים עליה שתעשה כמעט הכול נכון. אבל בעידן הבינה המלאכותית, השאלה היא "האם לעשות הכול נכון" זה דבר מספיק. היורש של ג'ובס ששינה את כיוון החברה לעומת ג'ובס, שהיה איש חזון, בעל כריזמה ואינסטינקט, קוק הוא איש של מערכות. עוד לפני שהתמנה למנכ"ל, הוא היה האיש שהפך את שרשרת האספקה של אפל לאחת היעילות בעולם. הוא מבין מפעלים, מלאים, ספקים, לוגיסטיקה, רכיבים ושולי רווח. והנוסחה הזאת עבדה: כשקוק נכנס לתפקיד, שווי השוק של אפל עמד על כ-350 מיליארד דולר. במהלך כהונתו החברה חצתה את רף הטריליון, שני טריליון, שלושה טריליון ולבסוף ארבעה טריליון דולר. גם ההכנסות גדלו מכ-108 מיליארד דולר בשנת הכספים 2011 ליותר מ-416 מיליארד דולר ב-2025. אולם, המספרים מספרים רק חלק מהסיפור. ההישג הגדול של קוק היה להפוך את אפל מחברה שמייצרת כמה מהמוצרים המבוקשים בעולם לאקו-סיסטם שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו. מה-iPhone לשעון, לאוזניות ולשאר בני המשפחה הביקורת על קוק, שתחתיו אפל הפסיקה להמציא קטגוריות מהפכניות כמו ה-iPhone, היא נכונה – אבל חלקית בלבד. בתקופתו נולדו או התרחבו כמה מהעסקים החשובים ביותר של אפל: Apple Watch, AirPods, Apple Pay, Apple Music, Apple TV ושירותי הענן. ה-iPhone נשאר מרכז הכובד, אבל קוק הבין שאפל לא יכולה להישען לנצח על מכירת טלפון חדש פעם בשנה. הפתרון שלו היה פשוט, לפחות בתיאוריה: לבנות סביב המשתמש מערכת שלמה – קניתם iPhone? אולי תרצו שעון… יש לכם שעון? אולי אוזניות… יש אוזניות? אולי מנוי למוזיקה… אולי תשלמו באמצעות Apple Pay? אולי תאחסנו את החיים שלכם ב-iCloud? ואולי גם תצפו בסדרה של אפל? בקיצור, לפני שאתם מספיקים לומר "אני לא צריך עוד מנוי", אפל כבר מצאה אחד נוסף שאולי תצטרכו. כך נבנתה אחת המכונות העסקיות המרשימות בעולם. iPhone 17 של אפל, המהדורה הכי עדכנית של המכשיר. צילום: אפל עוד שינוי בולט שקוק הכניס הוא הבלטת תחום השירותים של אפל, שבעבר היה שולי יחסית. הוא הפך בתקופתו לעסק של יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה. אפל הפסיקה להיות רק חברה שמוכרת מכשירים. היא הפכה לחברה שמלווה את המשתמש כמעט בכל רגע ביום, ולא תמיד מרצון. קוק הפך את אפל מחברה של מוצרים לחברה של מערכת. מחברה של להיטים לחברה של אקו-סיסטם. מחברה של חזון אישי לחברה עם מנגנון ארגוני עצום. וזו אולי הבעיה שהוא משאיר מאחור: אפל של סטיב ג'ובס הייתה חברה שאנשים חיכו לראות מה תמציא, ואפל של טים קוק היא חברה שאנשים סומכים עליה שתעשה כמעט הכול נכון. אבל בעידן הבינה המלאכותית, השאלה היא "האם לעשות הכול נכון" זה דבר מספיק המהפכה השקטה: Apple Silicon אם מחפשים רגע שבו קוק דווקא כן קיבל החלטה טכנולוגית דרמטית, צריך לדבר על המעבר למעבדים שאפל מתכננת ומייצרת בעצמה. במשך שנים, מחשבי ה-MAC של החברה הסתמכו על מעבדי אינטל. קוק לקח הימור עצום והחליט לעבור ל-Apple Silicon. במסגרת המעבר הזה, אפל לקחה שליטה על אחד המרכיבים החשובים ביותר במחשב. התוצאה הייתה מחשבים מהירים יותר, חסכוניים יותר באנרגיה ובעלי חיי סוללה טובים יותר. אבל מעבר לכך, זו הייתה הצהרת עצמאות: אפל של קוק לא הסתפקה בעיצוב של המוצר. היא רצתה לשלוט גם במה שקורה עמוק בתוך קרביו. במובן הזה, קוק דווקא יישם היטב את התורה של ג'ובס: שליטה הדוקה בחוויית המשתמש, מהחומרה ועד התוכנה. ויותר מכך, הוא לקח את הרעיון הזה והפך אותו למערכת תעשייתית בקנה מידה עצום. לא כל הימור הפך ללהיט קוק הצליח להפוך את אפל לעשירה יותר מכל מנכ"ל אחר בתולדות החברה. אבל לא כל ניסיון הפך להצלחה: Apple Vision Pro, למשל, היה אחד המוצרים השאפתניים ביותר שהשיקה אפל בעידן קוק. החזון היה גדול: מחשוב מרחבי, שילוב בין העולם הפיזי והדיגיטלי ומסך אישי שמקיף את המשתמש. המחיר היה גדול גם הוא, וכנראה קצת גדול מדי. המורכבות והמחיר הגבוה הפכו אותו למוצר שלא הצליח להפוך ללהיט צרכני, והביאו את אפל לחסל את הפרויקט. כישלון. Apple Vision Pro. צילום: אפל גם פרויקט המכונית האוטונומית של אפל, שעליו עבדה החברה במשך שנים והשקיעה בו סכומי עתק, הסתיים בלי מכונית. וזה, יש להודות, הישג שקשה להתחרות בו: במשך שנים כולם דיברו על המכונית של אפל, ובסוף אפילו החברה החליטה שהרכב הזה לא ממש קיים. אלה שני סיפורים שממחישים את הדילמה של אפל בעידן קוק: החברה עדיין מסוגלת לבנות טכנולוגיה מדהימה, אבל השאלה היא האם היא עדיין יודעת להפוך אותה למוצר שאנשים באמת רוצים, במחיר שאנשים באמת מוכנים לשלם. ואז הגיעה ה-AI… והנה עוד כישלון של אפל, גם אם זמני: דווקא בתחום הטכנולוגי החשוב ביותר של השנים האחרונות, ה-AI, אפל פחות בולטת. זה קורה עקב כמה סיבות: הארכיטקטורה שלה, התרבות שלה, שמעודדת שמירה על מידע מקומית ולא בענן, ובעיקר האיחור בהבנת הפוטנציאל של התחום: כש-ChatGPT פרץ לעולם בסוף 2022, חברות כמו OpenAI, מיקרוסופט וגוגל נכנסו למרוץ חדש. לאפל לא היה אז מענה לכך. היא הייתה מאוד איטית: רק ב-2024 החברה הציגה את Apple Intelligence, בניסיון לשלב יכולות AI בתוך ה-iPhone, ה-MAC ושאר מוצריה. אפל נקטה כאן בגישה מאוד, ובכן, אפלית: פחות צ'טבוט ענק שמנסה לעשות הכול ויותר בינה מלאכותית שמשתלבת בתוך המכשיר, מבינה הקשר, עובדת עם מידע אישי – ושמה דגש על פרטיות ועיבוד מקומי. על הנייר, זה נשמע בדיוק כמו אפל. בפועל, הדרך הייתה רצופה עיכובים ובעיות. הגרסה החדשה והשאפתנית של סירי התעכבה, ואפל מצאה את עצמה במצב מביך למדי: החברה שהצליחה לשכנע את העולם שסירי היא העתיד של העוזרים הקוליים נאלצה להסביר למה העתיד הזה, ובכן, מתעכב. במובן הזה, קוק משאיר ליורשו שאלה קריטית: האם אפל עדיין יודעת להגיע ראשונה למקום שבו נמצאים המשתמשים, או שהיא הפכה לחברה שמחכה לראות מי מנצח, ואז מנסה לבנות גרסה טובה יותר, יפה יותר ויקרה יותר? המלחמות המשפטיות: כשאתה גדול מדי, כולם רוצים לדבר איתך קוק לא ניהל רק חברה. לפעמים נדמה שהוא ניהל מדינה קטנה, רק עם יותר עורכי דין. וככל שאפל גדלה, כך גדלו גם העימותים.  אחד המרכזיים שבהם היה סביב ה-App Store. מפתחים, רגולטורים וממשלות טענו שאפל משתמשת בשליטתה ב-iPhone ובחנות האפליקציות כדי לגבות עמלות גבוהות ולהכתיב תנאים לא הוגנים. אפל מצאה את עצמה שוב ושוב בבתי משפט ובעימותים עם רגולטורים, בעיקר סביב השאלה האם השליטה שלה באקו-סיסטם היא יתרון עסקי לגיטימי או כוח מונופוליסטי. הייתה הרבה בבתי משפט בשנים האחרונות. אפל. צילום: Only_NewPhoto, ShutterStock במקביל נאלצה החברה להתמודד עם עימותים סביב פרטיות והצפנה. קוק הפך את הפרטיות לאחד הערכים המרכזיים של אפל, לעיתים גם במחיר של עימות עם ממשלות ורשויות אכיפה. זוהי עמדה יוצאת דופן בעולם הטכנולוגיה: מנכ"ל של אחת החברות הגדולות בעולם, שבנה חלק מהמותג סביב הטענה שהמידע של המשתמש לא צריך להפוך למוצר. אבל גם כאן היו פשרות: היחסים עם סין הפכו את אפל לפגיעה במיוחד. מצד אחד, סין היא שוק עצום ומרכז ייצור קריטי. מהצד השני, התלות של אפל בו הפכה למוקד של ביקורת פוליטית, כלכלית ומוסרית. קוק הצליח במשך שנים ללכת בין הטיפות. יורשו יצטרך להמשיך לעשות זאת בעולם שבו היחסים בין ארצות הברית לסין הופכים מורכבים יותר משנה לשנה – ואין אפליקציה שמסדרת את זה בלחיצה אחת. טים קוק, האיש הפרטי – והפוליטי חשוב להציג גם את הצד האישי של קוק, כי גם הוא בלט – בעיקר בגלל חוסר ההבלטה שלו את חייו האישיים. יש מנכ"לים שהופכים את עצמם למותג. ע"ע לארי אליסון מאורקל, ביל גייטס ממיקרוסופט ומארק צוקרברג ממטא. קוק עשה כמעט את ההיפך: הוא ניהל את אחת החברות המפורסמות בעולם, עמד בראש מותג שמסוגל לגרום לאנשים לעמוד בתור כדי לקנות טלפון שעולה כמו חופשה משפחתית – ובכל זאת, בחייו הפרטיים נשאר אדם די דיסקרטי. אבל לעומת הדיסקרטיות בחייו האישיים, הוא לא תמיד היה שקט בנושאים ציבוריים. אחד הרגעים המשמעותיים בהיבט זה, שהוא גם רגע אישי, היה כשהוא יצא מהארון פומבית ב-2014. אין הרבה מנהלים בכירים וחזקים, ודאי שלא מהמנהלים הבכירים והחזקים ביותר, שהם הומואים (או להט"בים בכלל) גלויים. קוק הסביר אז שהוא מקווה שהחשיפה האישית שלו תוכל לעזור לאנשים אחרים, במיוחד צעירים, שמרגישים לבד או שונים. ככלל, לאורך השנים הוא התבטא בנושאים של זכויות אדם, שוויון, פרטיות, הגירה ואחריות סביבתית. הוא גם הפך את אפל לאחת החברות הבולטות בתחום הסביבה והמחויבות לצמצום פליטות. במילים אחרות, קוק לא ניסה להיות מנכ"ל ניטרלי. הוא הבין שכאשר אתה עומד בראש חברת, גם שתיקה היא סוג של עמדה. וזה לא תמיד הפך אותו לדמות אהודה. אלא שקוק מעולם לא נראה כמי שמחפש להיות אהוד. ג'ון טרנוס, המחליף של טים קוק כמנכ"ל אפל. צילום: אתר אפל אפילוג לסיכום, טים קוק היה אחד המנכ"לים הבולטים בעולם הטכנולוגיה, לא רק בגלל התקופה הארוכה שלו בתפקיד, אלא בעיקר עקב ההחלטות שלו, הפופולריות של אפל ויכולתו להוביל את החברה לבעלת שווי השוק השני בגודלו בעולם. מחליפו יצטרך להחליט לגבי זהותה של אפל של העתיד, ובראשן הצורך להחליט מה עושים עם האימפריה הזאת, ורצוי לפני שהבינה המלאכותית תחליט במקום המנכ"ל.