למי שמשווה באמת את החיים במעגל האימה מפני הגעתם של קצינים לסף הדלת, לבין שליחת ילדיו לישיבה: נסו להבין מהניסיון שלי איך זה מרגיש

אחרי הטבח המחריד של 7 באוקטובר – שנעשה על ידי מפלצות אדם, בחילול הקודש ובשם הקוראן – עלינו לזכור ולהזכיר שהקוראן הוא ספר הדרכה לאדם טוב יותר, ושהרמדאן הוא חודש שבו כל מוסלמי בעולם אמור להרבות טוב וחסד

לפני שנתיים זיהינו שהנושא המרכזי שילווה את יהדות התפוצות בשנים הקרובות הוא נושא ישראל, מי בהתרחקות ומי בהתקרבות. חשבנו שזה ייקח 5 שנים לבסס את הנושא בקרב הצעירים והקהילות. ואז באה המלחמה ושינתה הכל

אתמול קיבלנו את החותמת הסופית באשר לזהותו של בעל הבית האמיתי בממשלת ישראל - כשנתניהו נכנע לתכתיב שאף גורם ביטחוני אינו רוצה בו, והסכים למתווה של בן גביר בדבר הגבלת עליית ערבים ישראלים להר הבית במהלך הרמדאן

אין דרך עדינה לומר זאת: הפרסומים סביב המשא ומתן מול חמאס הם שקרים שמשרד ראש הממשלה מלעיט בהם את הציבור. אין כרגע משא ומתן. המתווכים משקיעים טונות של אנרגיה, אבל חמאס לא מתמסר, לא נבהל ולא נכנע; וגם הדרג המדיני בישראל לא מתמסר: נתניהו מרבה לנאום על רגש, מוסר וביטחון, אבל פועל על פי שיקולים פוליטיים פנימיים

זה הזמן, אחרי שעצרנו את הדימום, לנסות להבין: מה בעצם קרה לנו? זה הזמן לנטוש את הקונספירציות, ולהתחיל במסע הכואב לחשיפת האמת

חלפו כבר ארבעה חודשים והרבה מאוד "זה לא הזמן" ו"שש אחרי המלחמה" - וטרם הופיעה ולו אינדיקציה בודדת המצביעה ברצינות על אפשרות של הקדמת הבחירות

רגע לפני הבחירות לרשויות המקומיות, בחברה הערבית סובלים מפחד מפני ארגוני הפשיעה שמונעים הצבעה חופשית - ומשוועים לסיוע מהממשלה, שלא נלחמת על זכותנו לחיות בביטחון