הצורך להכריע בין כתלי בית המשפט האם התינוקת שייכת להוריה הביולוגים או להורים שגידלו אותה הוא אחד מאותם מקרים שהכלי השיפוטי מוגבל מלכתחילה ביכולתו לעשות בהם צדק. כל שאפשר לדרוש מהמשפט הוא לא לעשות נזק. לא בטוח שזה מה שקרה כאן

כשמכריזים תחת כל מיקרופון רענן עד כמה צה"ל אינו מספיק חזק: זה לא מומלץ. הצבא דורש שיפור? אדרבה - אבל בשושו

דוח מידני משתלב היטב בשורת מהלכיו הכוחניים של השר אמסלם, שבאצטלה עדתית חותר לקדם את הרחבת מפעל הג'ובים למקורבים

בעל בית לתחום התודעה – טרם מונה. אגף תודעה שינהל את מימד המידע והלחימה בו, שיפקד ישירות על גופי הליבה בתחום, ויהיה בעל סמכות מקצועית בנוגע ליתר – אין בנמצא

בראשות הוועדה הממלכתית לאסון צריך לעמוד נעם סולברג. לצידו צריכה לכהן דפנה ברק-ארז. את הסמכות הביטחונית יכולים לתת רב-אלוף במילואים גבי אשכנזי ואלוף במילואים גיורא איילנד. ועדת החקירה הממלכתית תהיה זקוקה גם לחבר כמו יושב ראש רפאל יובל שטייניץ

כל כך הרבה אנשים מרשים לעצמם להגיד מה נכון או לא נכון בפרשה הזו. מה בריא לילדה, מה הוגן להורים ומה צריכה להיות ההחלטה הסופית. אבל בדיוק ברגעים שבהם אנחנו שוב נותנים לרגשות שלנו להתחזות לעובדות ולנתונים, חשוב שנגיד לעצמנו: אנחנו לא באמת יודעים מה נכון, אף אחד לא יודע

המצב הנוכחי מסוכן. ריכוז כוח שלטוני עצום בידי גורם אחד נוגד את העקרונות הרצויים של הפרדת רשויות בדמוקרטיה הליברלית. מוסד היועץ הפך למרכז כבידה שלטוני, סופח-כול, באופן שאין דומה לו בתיאוריה ובפרקטיקה הדמוקרטיות המקובלות

מאז שיצא הנשיא טראמפ עם תוכנית ה"ריביירה" שלו, חיבקה אותה ממשלת נתניהו חיבוק עז. הכשל המובנה בתוכנית הוא ששום מדינה ערבית אינה מוכנה לקלוט שני מיליון פלסטינים, ומדינות לא-ערביות משתדלות להיפטר מפליטים מוסלמים שכבר נמצאים בשטחן. אין להם שום עניין בתוספת