המשך הירי מחד, מו"מ לשלום מאידך. ככה זה כשנתניהו בין הפטיש לסדן – יותר נכון, בין טראמפ לשלטון בטהרן. וברקע: הסבל של תושבי הצפון

אלו שמגנים את ישראל על התקיפה הנרחבת בלבנון, הם בדיוק אלו שיתקשו לגנות את אותם ארגוני טרור. לצד חשיפת הצביעות, חשוב להתמודד עם ההשלכות בגזרה המדינית, כדי להצדיק מבצעים שכאלו

כשמונה מיליון הונגרים ילכו היום לקלפיות כדי להצביע בבחירות שמוגדרות על ידי רבים כדרמטיות ביותר מאז נפילת הקומוניזם ב-1989

כאשר מתבוננים על הדרך שבה מתנהלת הממשלה הנוכחית, ועל ההכרזות מלאות השמחה והצהלה של ראש הממשלה בדבר המלחמה ותוצאותיה, מתחזק הרושם שהממשלה חיה בעולם מדומיין, שאליו היא מנסה לגרור את הציבור

בזמן שהחברה בישראל עברה מסע משמעותי בלמידה על פגיעות מיניות וההתמודדות איתן בשנים שמאז מי טו, מערכת החוק נותרה הרחק מאחור

אחרי מאות ימי שירות מאז 7 באוקטובר, המלחמה בלבנון מביאה שוב לגיוס מסיבי של אותם מילואימניקים. בלי שינוי במדיניות והרחבת בסיס המשרתים – כולל גיוס חרדים – השחיקה רק תעמיק, אך יש גם צעדים שניתן לנקוט כבר עכשיו כדי להקל על המערך

המערכה באיראן פגעה בלא מעט מתקנים אך לא הכריעה. ובמזרח התיכון, פגיעה ללא הכרעה אינה מספיקה. במקום היחלשות המשטר מתרחשת התכנסות סביב מוקדי כוח קיצוניים יותר