הפרישה של חילי טרופר מכחול-לבן מסמנת את סוף דרכו של גנץ בפוליטיקה. לשירות שהוא רוצה לתת – ממשלה רחבה – אין קונים. הגיע הזמן לסגור את הבסטה, לפרק את המפלגה, לשחרר את חברי הכנסת שלו ולפרוש

טראמפ עומד בפני שלוש אפשרויות גרועות: להסתפק בהסכם חלקי שייראה חלש; להסלים צבאית ולהסתכן במערכה מורכבת מדי; או להמשיך בלחץ ובמו״מ, ולאפשר לאיראן להרוויח זמן. הורמוז הופך את הדילמה למסוכנת יותר

גלי בהרב-מיארה מסרבת לקבל כל ביקורת – כולל מבית המשפט. זה מתאפשר בחסות ההגנה ההרמטית שהיא מקבלת מהבייס שלה בשל "קדושת" מאבקה בנתניהו

נוח לבנט להתנהג כאילו שהסיפור הוא רק אופורטוניזם בצמרת של ארגון כושל - כשבינתיים זה הנגע הכהניסטי שהולך ומתפשט בכל הגוף

הטענה שהמקור לאלימות ברחובות נמצא בכלל מעבר לקו הירוק, שאלימות של יהודים ביהודה ושומרון כלפי פלסטינים היא זו שמחלחלת אל תוך הרחובות שלנו, היא לא רק ניתוח שגוי - אלא גם בריחה נוחה מאחריות ופתרון אמיתי

ברגע שמכניסים שיקולים ערכיים להחלטות מס, קשה מאוד להגביל את השימוש בהם לצד אחד בלבד. אם היום נשללות הטבות מישיבות בשל סוגיית הגיוס, מחר ניתן יהיה לשלול אותן מגופים אחרים – אוניברסיטאות, עמותות, ואפילו ארגוני חברה אזרחית – בשל עמדותיהם בנושאים שנויים במחלוקת

 בצד האור של הנוער המדהים שלנו, צומחת ערוגה פראית של אלו שבוחרים בדרך הפוכה. הבעיה היא לא שיש "נוער רע", אלא שיש ואקום ערכי שבו גדל נוער שפשוט לא אימנו אצלו את השריר החשוב ביותר: שריר האחריות

האלימות שאנו רואים בקרב ילדנו היא קודם כל תוצר מובהק של המנהיגות שלנו, של מודל החיקוי שהיא מהווה לנוער