אינטל הכריזה ביום ה' האחרון על רכישה מחדש של 49% מהאחזקות במפעל הייצור שלה הידוע בשם Fab 34, הממוקם בלייקסליפ שבאירלנד, תמורת 14.2 מיליארד דולר. העסקה מתבצעת מול חברת ההשקעות אפולו גלובל מנג'מנט, והיא צפויה להיות ממומנת באמצעות שילוב של עתודות המזומנים הקיימות של החברה, יחד עם הנפקת חוב חדש בהיקף של כ-6.5 מיליארד דולר. המהלך נועד להחזיר ליצרנית את הבעלות המלאה והשליטה האסטרטגית על המתקן. .@intel and @apolloglobal announced a definitive agreement for Intel to repurchase the 49% equity interest in the joint venture related to Intel’s Fab 34 in Ireland. The agreement reflects Intel’s continued business momentum underpinned by the growing and essential role CPUs play… pic.twitter.com/6z3rgptXml — Intel News (@intelnews) April 1, 2026 כזכור, בשנת 2024 נאלצה אינטל למכור את אותו הנתח שהיא רכשה כעת שוב ל-אפולו, תמורת 11.2 מיליארד דולר. באותה תקופה, ענקית הטכנולוגיה התמודדה עם קשיים תזרימיים ונזקקה להון משמעותי כדי לממן את התרחבותה בארצות הברית ובאירופה, במקביל למאבקה לשמור על תחרותיות מול יצרניות שבבים יריבות, כמו למשל TSMC. מכירת הבזק אז סיפקה לאינטל את גלגל ההצלה הפיננסי שנדרש לה באותה עת כדי להמשיך ולפתח את טכנולוגיות הדור הבא.  אלא שכעת המטבע שב ומתהפך. בכירי החברה הסבירו את הרציונל שעומד מאחורי סיבוב הפרסה הנוכחי – סמנכ"ל הכספים של אינטל, דייוויד זינסנר, צוטט באתרים שונים באומרו כי ההסכם שנחתם ב-2024 היה המבנה הנכון בזמן הנכון, וסיפק גמישות משמעותית שאפשרה להאיץ יוזמות קריטיות. כעת, לדבריו, החברה נהנית ממאזן חזק יותר, משמעת פיננסית משופרת ואסטרטגיה עסקית מפותחת. בנוסף, על פי ציטוט מאתר TradingKey, זינסנר הודה לאפולו על תמיכתה בשנתיים האחרונות, וציין כי הרכישה מחדש תסייע להתאים את מבנה ההון של החברה ליעדי הפיתוח ארוכי הטווח שלה. גם מהצד המוכר הביעו שביעות רצון מהתהליך. ג'משיד אחסני, שותף בקרן אפולו, מסר לתקשורת כי השותפות המקורית היוותה נקודת תפנית משמעותית במפת הדרכים היצרנית של אינטל, וההון שהועמד לרשותה העניק סיוע קריטי לייצור ההמוני של טכנולוגיית השבבים הבאה. אחסני הדגיש כי כשותפים אסטרטגיים, גמישות והתאמת יעדים הם עקרונות ליבה עבור אפולו והוסיף כי הם שמחים לתמוך בשדרוג של החברה ומצפים להזדמנויות שיתוף פעולה בעתיד. נסיקה בביקוש למעבדים מרכזיים המניע המרכזי למהלך הוא ההתפוצצות בביקוש למעבדים מרכזיים (CPUs), אשר מקורו בהתפתחות ענף הבינה המלאכותית. בהצהרה רשמית של אינטל לתקשורת הוסבר כי ההסכם משקף את התנופה העסקית המתמשכת, הנתמכת בתפקיד ההולך וגדל של מעבדים בעידן ה-AI. המפעל האירי הוא היחיד של התאגיד באירופה שנעשה הו שימוש בטכנולוגיית ליטוגרפיה אולטרה-סגולה (EUV) מתקדמת. הוא מייצר את מוצרי השרתים החדישים ביותר מסדרת Xeon 6, שזוכים לביקוש שיא, ואף מבצע פעולות אריזה מתקדמות עבור טכנולוגיית הדגל 18A. התגובה בשווקים לעסקה הייתה אוהדת ומניית החברה רשמה עליות ניכרות עם פרסום ההודעה. מומחים רואים בצעד זה הבעת אמון מצד המנכ"ל, ליפ-בו טאן, ביכולתה של החברה להשתקם ולצמוח מחדש. האנליסט ג'ק גולד מ-J.Gold Associates ציין בראיון ל-The Motley Fool כי הרכישה מוכיחה שהשוק קונה את המוצרים של אינטל בקנה מידה רחב. במקביל מעניין לקרוא כי טימותי ארקורי מ-UBS העריך באותו פרסום כי המהלך לא היה יוצא לפועל אלמלא אינטל הייתה מצפה לזכות בקרוב בלקוחות ייצור חיצוניים חדשים.

ההאקרים מנצלים באופן רחב היקף חשבונות ארגוניים ומערכות זהות לגיטימיות – כדי לפגוע ברשתות הקורבנות. המגמה התעצמה בשנה האחרונה עד כדי כך שמתקפות מבוססות זהות הפכו להיות "בקנה מידה תעשייתי – זהו משבר התחזות המוני", כך הזהירו אנליסטים של סנטינל וואן (SentinelOne). בדו"ח האיומים השנתי האחרון שהנפיקה חברת ההגנה הישראלית, נכתב כי "מדובר בשינוי קריטי בשדה הקרב בסייבר: שחקני איומים אינם ממוקדים רק בהשגת גישה – הם מתקדמים מעבר לפריצות ראשוניות, כדי לנצל באופן שיטתי את מערכות הזהות, התשתיות והאוטומציה בארגון". "מצב זה יוצר בעיה: היריבים עושים שימוש באישורים תקפים ולכן אינם מזוהים כמי שחדרו בלא אישור. הם נראים כמו כל עובד רגיל, ולכן – רבות מההגנות המסורתיות לאבטחת סייבר אינן מזהות שמשהו לא תקין. מצב זה משאיר ארגונים רבים כשהם פגיעים לאיומי סייבר". לפי המחקר, "במקרים רבים, האיום הזדוני מזוהה רק לאחר שאירוע התרחש, כגון גניבת נתונים רגישים של החברה, מערכות שהוצפנו באמצעות כופרה, או פעילות סייבר מזיקה אחרת". "לעיתים קרובות, ההאקרים פורצים לחשבונות על ידי קמפיינים של הנדסה חברתית. הם מנצלים טכניקות תקיפה, כמו ClickFix, שנועדו להבטיח שהקורבן אינו מודע כלל לכך שהחשבון שלו נפרץ". החוקרים הדגישו כי "גם כאשר חשבונות מוגנים באמצעות אימות רב-שלבי (MFA), לתוקפים יש דרכים לעקוף אותו ולבצע את ההשתלטות". "היו מקרים בהם התוקפים הצליחו לפרוץ לחשבונות ברמה גבוהה, ואז להשתמש בהרשאות המנהל של אותו חשבון – כדי לקבל גישה לחשבונות אחרים שמעניינים אותם, עד כדי גישות עבור קבוצות ארגוניות שלמות. זהו סיכון קיצוני: היריב עובר ממתקפה על קורבן אחד, למתקפה על מקבל החלטות, זה המחליט על כללי הגישה לכל הרשת". "משרת החלומות" "קמפיינים המבוססים על ישויות מזויפות, בהם תוקפים משתמשים כדי להגיש מועמדות למשרות מרחוק", נכתב, "מהווים איום הולך וגובר על ארגונים. אם הוא מופעל בהצלחה – לעיתים לאחר ביצוע ראיונות בעזרת טכנולוגיית דיפ-פייק מבוססת בינה מלאכותית – לתוקף יש גישה לגיטימית למערכות החברה והוא יכול לבצע פעילות זדונית מבפנים… האקרים צפון קוריאנים ידועים כמי שמנצלים מתקפה מסוג זה". החוקרים עקבו אחרי יותר מאלף בקשות עבודה ו-360 ישויות מזויפות מצפון קוריאה. אלה ניסו להשיג עבודה מרחוק בחברות טכנולוגיה מערביות. המטרה הסופית של קמפיינים אלה היא בדרך כלל גניבה – של כסף, קניין רוחני או נתונים. "כיוון שהיריב יוצר מצב מהימן, החדירה נשארת בלתי נראית, עד שהחשבון מתחיל לבצע פעולות חריגות, שאינן בתחומי התפקיד הרגיל של המשתמש: יצוא נתונים בכמויות גדולות, או שינויים לא מורשים בהרשאות". "למול הפריצות המודרניות, צוותי האבטחה נדרשים לעבור מהגנה תגובתית לעמידות פרואקטיבית ומודעת להקשר", סיכמו החוקרים, "נוף האיומים תמיד משתנה, אבל הלקחים הבסיסיים נשארים. התוקפים נסמכים פחות על פרצות בודדות או נוזקות – ויותר על הפערים בין אבטחה לפעולות, על נקודות עיוורון במערכות מהימנות, ועל כך שהמגנים איטיים יותר באימוץ הגנות מבוססות אדם-מכונה. סגירת הפער אינה רק רדיפה אחרי כל כלי חדש ששחקני איום מפעילים, אלא בדיקה מתמשכת האם הארגון יכול לעמוד בלחץ של התקפות מודרניות".

בסוף השבוע הלך לעולמו ד"ר אברהם חולי ז"ל, שהיה מחלוצי תחום האיכות הארגונית בישראל. הוא כיהן בעבר כסמנכ"ל איכות ושביעות רצון במוטורולה ישראל, וכן היה פעיל חברתי להנצחת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, בין היתר בקהילת יהודי סלוניקי. ד"ר חולי היה בן 82 במותו. חולי נולד במושב צור משה. בשנת 1983 התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר. במהלך שירותו התקדם לדרגת סגן אלוף וכיהן כראש ענף איכות בחיל. עם שחרורו הצטרף אל מוטורולה ישראל. הוא היה בעל תואר שלישי במנהל עסקים. לאורך כל הקריירה נחשב ד"ר חולי לאחד המומחים בתחום המצוינות הארגונית. בין השנים 1999-2006 כיהן כיו"ר האיגוד הישראלי לאיכות. במסגרת תפקידו זה, פיתח יחד עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את מדד המצוינות ואיכות החיים בישראל כמדינה דמוקרטית. במסגרת פעילות ציבורית אחרת, פיתח מדדי משנה לבחינת רמת האלימות בספורט וכן לבדיקת שחיתות שלטונית. בשנת 2021 קיבל הוקרה מאוניברסיטת בן גוריון על תרומתו למחקר מדדי איכות ורפואת הקהילה. מאז שפרש לגמלאות, הקדיש חולי את מירב זמנו להתנדבות בתחומים שונים בחברה האזרחית. בין היתר, גייס תרומות ופעל רבות להקמת בית המצוינות הלאומית, על מנת להנחיל את ערכי המצוינות והאיכות ברמה הלאומית. כמו כן, כיהן כסגן נשיא בני ברית ישראל בין השנים 2017-2019. הוקרה לגבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה חולי הקדיש גם זמן רב להנצחת השואה, והיה פעיל בולט בועד הפעולה להוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה. במסגרת זו, הוביל פעילות לשינוי הנרטיב ההיסטורי לפיו יהודים בשואה פעלו רק למען השלטונות הנאצים. במחקרים שערך יחד עם מתנדבים רבים, הצליח ד"רחולי לשכנע את הגופים המוסדיים בישראל להעניק לחלק מהם אות הוקרה, המקביל לחסידי אומות עולם. במאי אשתקד זכה חולי להשתתף בטקס הנחת אבן פינה לחורשת "יהודי מציל יהודי" בירושלים. בנוסף כיהן כיו"ר העמותה הבינ"ל למורשת יהדות יוון וישראל. פעילות חברתית אחרת שלו הייתה שותפות בהקמת עמותת צ.א.ל.ה (צוותי אזרחים לשיפור החברה), וכן הוא היה פעיל בתנועה לאיכות השלטון. חבריו לדרך הספידו אותו ובין היתר אמרו: "חולי היה מורה דרך, אדם של ערכים ושל עשייה שקטה אך נחושה. מורשתו תמשיך ללוות את עולם הניהול והאיכות בישראל עוד שנים רבות". הלוויתו נערכה ביום ו' האחרון, והמשפחה יושבת שבעה בבית המנוח בראשון לציון, רחוב הנגיד 7.

"אני מנהל הדאטה של האוניברסיטה הפתוחה… אנחנו ארגון מאוד מאוד גדול. יש לנו אלפי עובדים, מאות מערכות ו-47 אלף סטודנטים – פי שניים מכל אוניברסיטה הכי גדולה שיש. ואני אראה פה קוקבוק (ספר בישול) שמתאים לכל ארגון גדול עם אחלה טיפים איך להתחיל ליישם AI בארגון", כך פתח רמי ענבר, מנהל המרכז לדאטה ובינה מלאכותית באוניברסיטה הפתוחה, את הרצאתו בוובינר, שנערך באחרונה תחת הכותרת 'AI בשירות הארגון בזמן חירום, ניהול, קבלת החלטות וחדשנות תחת אש'. הוובינר נפתח על ידי נטלי גבאי, סמנכ"לית השיווק של קבוצת אנשים ומחשבים, שעומדת מאחורי האירוע, והונחה על ידי יהודה קונפורטס, העורך הראשי של הקבוצה. את תחילת דבריו הקדיש ענבר לפודקאסט 'נתון לויכוח', אותו הוא מנחה יחד עם ניר מקובר. הוא סיפר כי במסגרתו ראיין שורה ארוכה של מנכ"לים, ראשי ארגונים ודמויות מפתח במשק, במטרה להבין כיצד הם משתמשים בדאטה. ענבר בחר להציג למשתתפים קטע קצר של תא"ל יעל גרוסמן, מפקדת לוט"ם, המספרת על מערכות ההתרעה של צה"ל, עליהן היא אמונה. בצירוף מקרים סוריאליסטי, בדיוק כשגרוסמן סבירה בהקלטה על ההתרעות, הופעלה אזעקת אמת במקומות שונים בארץ, כולל אצל ענבר עצמו, והמנחה קונפורטס נאלץ לקטוע את השידור ולהורות למשתתפים להתפנות למרחבים המוגנים. "במקרה דיברנו על מערכות ההתרעה", ציין ענבר מיד עם החזרה לשידור. AI אינה המטרה – היא האמצעי בהרצאתו, ענבר עשה סדר בגישה הנכונה לאימוץ הטכנולוגיה, והבהיר שמדובר בכלי עזר לחברות. לדבריו, "AI זאת לא מטרה. אנחנו לא עושים AI כי זה הייפ עכשיו, כי המנכ"ל בא ומבקש 'בוא תוסיף לי עכשיו אבקת AI לארגון'. אנחנו עושים את זה כי צריך לפתור אתגרים יותר טוב". הוא הדגיש כי יש להתחיל בבעיות אמיתיות ולזהות "תהליכים שחוסכים וצורכים הרבה זמן, משימות שחוזרות ב-Scale גבוה". עם זאת, ענבר הזהיר שחייבים להסדיר מראש את כללי המשחק והמשילות (Governance) – החל מהגדרת מדיניות שימוש, דרך אבטחת מידע, ועד יצירת גבולות ברורים והרשאות מוגדרות לסוכנים החכמים (Agents). ענבר סיפר כי כדי להגיע לכלל העובדים בארגון כל כך גדול, האוניברסיטה הפתוחה ביצעה מהלך אסטרטגי של שיתוף פעולה הדוק עם מחלקת משאבי האנוש. "זו המחלקה היחידה בכל ארגון שיש לה גישה לכל העובדים ולכל המחלקות", ציין, והודה למנהלת ההדרכה של האוניברסיטה, ורד שוורץ. יחד, כך סיפר בהרצאתו, בנו המחלקות תוכנית מקיפה הכוללת סדנאות יישומיות בכלים המתקדמים ביותר וקורסים מקוונים מגוונים. כדי להבטיח שהלמידה תתורגם לעבודה יומיומית, הארגון בנה סביבה מאובטחת המכילה את כל מודלי ה-AI השונים: "העובדים מתרגלים גם בזמן הקורס, גם בזמן העבודה… יצרנו גישה לכל המודלים האפשריים בסביבה סגורה", הסביר. ענב המשיך וסיפר כי כדי לעודד את העובדים ליישם את מה שלמדו בשטח, הופץ קול קורא, שהזמין אותם לפתח פתרונות לאתגרים יומיומיים במחלקות שלהם. את ההצלחות הללו חוגגת האוניברסיטה "יום הדאטה" – הפנינג חדשנות שנתי ענק מתוכנן, שאליו אף צפוי להגיע ראש ממשלה לשעבר, שענבר לא נקב בשמו. ביום זה, סיפר, מתקיימות הרצאות של מומחים, ובעיקר, נפרסות "עמדות הדגמה פיזיות", בהן מציגים העובדים בעצמם את פתרונות ה-AI המדהימים שיצרו, מתוך מטרה להעניק להם פרס והכרה, ולשכפל את ההצלחות בקנה מידה רחב יותר בארגון. הכל זה אנשים בסיום דבריו, בחר ענבר להמחיש את החזון שלו באמצעות סיפור פיתוח תוכנת האקסל (Excel) במיקרוסופט לפני 40 שנה: "הוא לא נולד כפרויקט אסטרטגי להחליף את לוטוס 1-2-3… הוא התחיל ככלי קטן שעובד מיקרוסופט כתב לעצמו כדי לייעל את העבודה. וככה בדיוק מתחילים דברים שמשנים את הארגון", ציין. ענבר סיכם את ההרצאה במסר מהדהד למנהלים: "ה-AI בארגון לא מתחילה בטכנולוגיה, היא מתחילה באנשים. החדשנות האמיתית לא תגיע מפרויקט מרכזי אחד שעשינו. היא תגיע מעשרות עובדים שמנסים, בונים ומשפרים את הארגון שלהם. התפקיד שלנו כארגון וכנהלה זה להיות Enabler – לעודד ניסויים, לזהות עובדים שיוצרים פתרונות, ולהפוך את הפתרונות האלה לפתרונות ארגוניים ב-Scale גדול".

חברת הסייבר קייטו נטוורקס (Cato Networks) הודיעה באחרונה, בזמן המלחמה, על מהלך גיוס עובדים במסגרתו תקלוט למעלה מ-140 עובדים ועובדות בישראל במהלך 2026. החברה מגייסת למגוון תפקידים, בהם: פיתוח מוצר, UX/UI, DevOps, IT, אבטחת מידע, תמיכה, שיווק, כספים ומשאבי אנוש. כיום מעסיקה החברה כ-1,700 עובדים ברחבי העולם, כמחציתם בישראל. החברה הודיעה לאחרונה על הרחבת שטחי המשרדים שלה בתל-אביב. לדבריה, גיוס העובדים הנוכחי מעיד על מחויבותה להמשך פיתוח הפעילות המקומית, כחלק מאסטרטגיית הצמיחה. שלמה קרמר, המנכ"ל והמייסד השותף של קייטו נטוורקס: "קייטו הוקמה בישראל מתוך בחירה ערכית ואסטרטגית כאחד – לבנות כאן חברה גלובלית, כשההנהלה הבכירה, פעילות הפיתוח ומגוון תפקידי ליבה נוספים ממוקמים בישראל. התרחבות הפעילות בישראל היא המשך ישיר לדרך הזו. העובדים של קייטו בישראל נמצאים בליבת העשייה, עם מעורבות בתהליכי קבלת החלטות והשפעה ישירה על המוצר והארגון; תנאים שמאפשרים קצב פעולה מהיר, אחריות רחבה, ותרבות ארגונית המבוססת על אוטונומיה של צוותי העבודה". צמיחה והתרחבות בפעילות אבטחת AI קייטו נטוורקס פועלת בתחום ה-SASE (ר"ת Secure Access Service Edge) ואבטחת AI, ומספקת גישה מאובטחת במודל Zero Trust לאלפי ארגונים ברחבי העולם. פלטפורמת Cato SASE Platform שלה משלבת רשת, אבטחה וניהול גישה בארכיטקטורה אחודה, המותאמת לארגונים הפועלים בענן ובסביבות היברידיות. קייטו מצהירה כי הפלטפורמה שלה מאפשרת לארגונים להחליף תשתיות קיימות, לשפר את החוסן התפעולי ולהאיץ חדשנות, תוך שמירה על פשטות תפעולית ורמת אבטחה גבוהה. לאחרונה הודיעה קייטו כי ההכנסה השנתית החוזרת (ARR) שלה לשנת 2025 עלתה על 350 מיליון דולר –  עלייה של 43% בהשוואה לשנה הקודמת. לדברי החברה, מדובר בקצב צמיחה גבוה משמעותית מהממוצע בשוק ה-SASE. בשנה האחרונה השלימה קייטו גיוס של 409 מיליון דולר בסבב G לפי שווי של למעלה מ-4.8 מיליארד דולר, שהביא את סך גיוסי החברה ליותר ממיליארד דולר. במקביל, העמיקה קייטו את פעילותה בתחום אבטחת ה-AI ברכישת הסטארט-אפ הישראלי Aim Security, המתמחה באבטחת יישומי AI. זהורית מולשנסקי, סמנכ"לית משאבי האנוש של קייטו: "הגיוסים מאפשרים למגוון אנשי ונשות מקצוע, גם כאלה שאינם בתחום המחקר והפיתוח, להשתלב בתעשיית ההיי-טק ולהיות חלק מהקטר של המשק הישראלי. גם במסגרת מהלך הגיוס הנוכחי, קייטו מקפידה על מתן הזדמנות שווה בכל המשרות ועל שוויון בשכר בין גברים לנשים, כפי שעלה בדו"ח חוק שכר שווה".

במשך שנים התרגלנו לחשוב על פלטפורמות דיגיטליות כתשתית כמעט ניטרלית, מרחב שבו אנשים פועלים, משתפים ולעיתים גם פוגעים, בעוד האחריות נתפשת בעיקר ככזו המוטלת על המשתמשים עצמם. אלא שבשבועות האחרונים נדמה שמשהו השתנה. פסק דין שניתן בניו מקסיקו קבע כי ענקית הרשתות החברתיות והטכנולוגיה מטא (Meta) אחראית לפגיעה בילדים, לא רק בגין תוכן שפורסם, אלא בשל האופן שבו המערכת עצמה תוכננה ופעלה. במקרה המסוים, אין זו הבחנה טכנית, אלא שינוי תפישתי שמעביר את מרכז הכובד מן התוכן אל העיצוב והארכיטקטורה של הפלטפורמות. הדיון שהתנהל בתיק המשפטי הזה הציף טענה לא פשוטה לפיה הפלטפורמה לא רק אפשרה פגיעה, אלא יצרה סביבה שמגבירה אותה. אלגוריתמים שממקסמים מעורבות חיברו, חשפו והעצימו סיכונים, גם כאשר מדובר בילדים וילדות. כאשר חברה יודעת, או אמורה לדעת, כיצד המנגנונים שלה פועלים בפועל, קשה לראות בכך "תוצר לוואי" – זהו כבר חלק מן האופן שבו המערכת תוכננה, בנויה ופועלת. עבור דירקטוריונים, אין מדובר עוד בשאלת מוניטין בלבד אלא בסיכון מהותי, שכן מודלים עסקיים המבוססים על מעורבות בכל מחיר עלולים להפוך לחשיפה משפטית, רגולטורית וכלכלית הטכנולוגיה ההומנית נכנסת לתמונה כאן נכנס לתמונה מושג שעד לאחרונה נשמע תיאורטי למדי – טכנולוגיה הומנית (Humane Technology). לא מדובר בכוונות או בהצהרות, אלא באופן שבו מערכות מתוכננות ומופעלות, ובזה כלול, כמובן, ההיבט הכלכלי הגלום בפיתוחן: האם הן נבנות כדי להגדיל את הזמן שאנו מבלים בהן, זמן שמתורגם להכנסות ולנתונים או כדי באמת לשרת את המשתמש וליצור עבורו ערך?; האם הן מתגמלות תוכן קיצוני ופוגעני, שמייצר יותר מעורבות ולכן גם יותר ערך עסקי, או מזהות אותו בזמן ופועלות לצמצם את החשיפה אליו?; והאם קיימת נקודה שבה הנהלה בוחרת להציב גבול, גם כאשר לכך יש מחיר עסקי?1 כאשר מדובר בילדים, השאלות הללו אינן מופשטות. כיו"ר עמותת בית לכל ילד, אני פוגש את המציאות הזו לא דרך כותרות אלא דרך החיים עצמם. ילדים וילדות שנחשפים מוקדם מדי, עמוק מדי, ולעיתים ללא שכבות ההגנה שהיינו מצפים להן. לא תמיד משום שמישהו ביקש לפגוע בהם, אלא משום שהמערכת סביבם לא נבנתה מלכתחילה מתוך נקודת מבט של הגנה והבנה לפוטנציאל הפגיעות. הפער בין היכולת הטכנולוגית לבין האחריות איננו עתידי. הוא מתקיים כאן ועכשיו. אם בעבר התמקדנו בהגנה במרחב הפיזי, הרי שהיום ברור כי המרחב הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מסביבת החיים של ילדים. כאשר קיים איום, קיימת גם חובה, לא כהמלצה, אלא כחלק מהאחריות הבסיסית של מערכת ציבורית ועסקית כאחד. מכאן נובע הצורך בשינוי עומק. עבור רגולטורים, אין די באכיפה בדיעבד, ויש צורך בקביעת סטנדרטים של עיצוב המגדירים מראש מהי מערכת בטוחה ומהי אחריות כלפי קטינים כברירת מחדל. עבור דירקטוריונים, אין מדובר עוד בשאלת מוניטין בלבד אלא בסיכון מהותי, שכן מודלים עסקיים המבוססים על מעורבות בכל מחיר עלולים להפוך לחשיפה משפטית, רגולטורית וכלכלית. עבור החברות עצמן, זהו רגע של בחירה ויישום ההבנה שאמון איננו תוצר לוואי של צמיחה אלא תנאי לה, ושמדידה של הצלחה אינה יכולה להתבסס רק על היקף שימוש, אלא גם על הנזק שנמנע. חייבים להביא בחשבון את פוטנציאל ההשפעות החיצוניות וערכים לצד ההיבטים הקפיטליסטים. מעבר להיבטים הניהוליים והרגולטוריים, מתחדדת גם שאלה רחבה יותר הנוגעת לאופייה של החברה שאנו מבקשים להיות. האם מדובר בעולם שבו מערכות מתקדמות יודעות לזהות חולשה ולנצל אותה, או בעולם שבו אותן מערכות עצמן מזהות חולשה ופועלות להגן עליה. הטכנולוגיה כבר מאפשרת את שני הכיוונים; הבחירה איננה טכנולוגית, אלא ערכית. פסק הדין בניו מקסיקו אינו מספק את כל התשובות, אך הוא מסמן כיוון ברור ומשרטט גבול ראשוני. מכאן ואילך, האחריות אינה מונחת רק לפתחם של בתי המשפט, אלא בראש ובראשונה נמצאת בידי מקבלי ההחלטות, הנהלות, רגולטורים והחברה כולה. בסופו של דבר, טכנולוגיה איננה רק קוד. היא הדרך שבה ערכים מתורגמים למערכות, למוצרים ולהחלטות. והמבחן האמיתי שלה ושלנו איננו רק במה שהיא מאפשרת, אלא גם במה שהיא בוחרת למנוע. הכותב הוא יו"ר הועד המנהל של עמותת "בית לכל ילד", דירקטור ופעיל חברתי, לשעבר המפקח על הבנקים