נחנו חיים בסרט. אבל המדינה עדיין מצליחה לייצר עבור רבים מאוד תחושת חיים שיש בהם יותר מאיום. יותר מיוקר. יותר מכעס. חיים שיש בהם משפחה, קהילה, אחריות הדדית, זיכרון משותף, עתיד משותף, ובעיקר התחושה שגם אם קשה כאן מאוד – זה עדיין הבית

סרטון שבו מפרט עיתונאי חרדי את אלפי השקלים שיאבדו הצעירים המשתמטים משירות צבאי, חשף את עומק הניתוק התודעתי של המגזר. בימים שבהם בתי הקברות מתמלאים במשפחות שכולות, בחברה החרדית לא יודעים להבחין בין זכויות להטבות, והמילה חובות בכלל לא נמצאת בלקסיקון

יו"ר האופוזיציה בחר לתקוף את שותפיו לגוש ועורר ביקורת במפלגתו - "זה לא משדר שמשהו טוב קורה" אמר גורם ביש עתיד. כמה מהבכירים והוותיקים בסיעה יפרשו או ימצאו בית אחר, בהם אלעזר שטרן שצפוי לרוץ עם איזנקוט

זה לא סיפור על צה"ל בלבד. זה סיפור על כל ארגון מצליח. ארגונים נופלים כשהם שואלים מי. הם משתנים רק כשהם שואלים למה

חיזבאללה מצוי באחת מנקודות השפל המשמעותיות ביותר שלו מבחינת לגיטימציה ציבורית. אף שהארגון ממשיך להפגין יכולות צבאיות ולשמר ירי מתמשך לעבר ישראל, הוא נתפס יותר ויותר בעיני הציבור הלבנוני כשלוחה של איראן ולא ככוח לאומי אותנטי

מה שהמילואימניק בן ה-23 יכול לדרוש, ובצדק, בוועדת הכנסת, לא בהכרח מתיישב עם מה שח"כ בן 23 מסוגל לנהל. כשהוא תלוי בבנט ונהנה מקונצנזוס שעדיין לא ברורה יציבותו, יונתן שלו יצטרך להוכיח שהוא לא רק כלי לגריפת קולות 

עושה רושם שבהרב מיארה עושה תחרות עם עצמה ומנסה לבדוק את הגבולות של עם ישראל: מתי כבר נבין שהיא לא באמת מתכוונת, והיא רק מנסה להטריל פה אומה שלמה

טורקיה מזהה היטב שהציר המתהדק בין ישראל, יוון וקפריסין איננו אפיזודה דיפלומטית חולפת, אלא ראשיתה של מציאות אזורית חדשה - כזו שמציבה לה משקל נגד של ממש. לכן, הלחץ הטורקי איננו טיעון נגד הברית, הוא הודאה לא רצונית בחשיבותו